adminרשלנות רפואית באיתור דימום לאחר הרדמה ספינאלית הביאה לשיתוק היולדת.
חלק מן הלידות מסתיים בניתוחים קיסריים. סוג מסויים של הרדמה לפני הניתוח הוא הרדמה ספינאלית, במהלכה מזריקים חומר שהינו מאלחש לחלל בו מצופה חוט השדרה. סיבוך שהינו נדיר למדי של סוג הרדמה זה הינו דימום בחוט השדרה. נשאלת השאלה האם במצב בו כתוצאה מן ההרדמה החל אצל יולדת דימום, שלמרבה הצער לא אובחן ולא טופל בזמן, והיא נותרה עקב כך נכה וסובלת מנזקים גופניים קשים, ניתן ליחס לרופאים המטפלים רשלנות רפואית?
ביהמ"ש המחוזי בת"א קיבל בחלקה תביעה של יולדת שעברה ניתוח קיסרי תוך שימוש בהרדמה ספינאלית, ועקב כך סבלה דימום בגבה ונותרה משותקת. ביהמ"ש קבע כי הנתבעים אכן התרשלו בטיפול ביולדת בשלבים שאחרי הניתוח הקיסרי, אחרו לאבחן את הדימום אשר התפתח בגבה, והתרשלותם זו תרמה משמעותית להגברתו של הסיכון אשר נשקף ליולדת ולהחמרתם של נזקיה. עם זאת ביהמ"ש דחה את תביעתה בכל הנוגע לטענותיה לרשלנות בביצועה של ההרדמה עצמה.
המקרה
ד', ילידת שנת 1960, אושפזה בחודש ספטמבר שנת 2000 במחלקת יולדות בביה"ח וולפסון בשבוע השלושים וחמישה של הריונה. לאחר מספר ימים הוחלט בשל מצבה הקשה, שכלל בין היתר סכרת הריונית וסימני רעלת הריון, לבצע ניתוח קיסרי. הניתוח התבצע תוך שימוש בהרדמה ספינאלית. יום אחרי הניתוח החלה ד' מלינה על כאבים בראשה, בצווארה, בבטנה וברגליה. היא נבדקה מספר פעמים, כאשר בין היתר צוין בתיעוד הרפואי כי אין מקום לשלילת דימום אפידורלי בעמוד השדרה לנוכח בדיקת סיטי שבוצעה, ויש לשקול את המשך הבירור בין היתר באמצעות בדיקת MRI .
בהמשך אף צוין כי נעשו מספר ניסיונות להשגת בדיקת MRI לד' בבתי חולים אחרים, אך ללא הצלחה. יום לאחר מכן כשהמשיכה ד' להתלונן על כאבים בבטנה, על קשיים בהזזת רגליה ועל תחושת נימול, החליטו הרופאים לבצע בדיקת מיאלוגרפיה, במהלכה שואבים נוזלים מעמוד השדרה, אך הבדיקה כשלה. בשעות הצהרים מומחה מטעם ביה"ח הוזמן, וציין כי לנוכח כישלון בדיקת המיאלוגרפיה יש לבצע בדיקתMRI בדחיפות. ד' הועברה לביה"ח תל השומר, שם אובחנה ד' כסובלת מקריש בגבה, ונותחה לשם הסרתו. בסופו של דבר נותרה ד' נכה בצורה קשה מאוד וסבלה מנזקים גופניים רבים ובין היתר: חוסר יכולת לשלוט על הסוגרים, ועקב כך היזדקקות לקטטר, התקשות בהליכה, ובמיוחד בעלייה במדרגות, וכאבים חזקים מאוד ברגלה השמאלית.
התביעה
בשל נזקיה אלו הגישה ד' תביעת רשלנות רפואית בביהמ"ש המחוזי בת"א כנגד ביה"ח וולפסון וכנגד מדינת ישראל כמפעילתו. ד' טענה כי עקב רשלנותם של הנתבעים באבחון מצבה ובטיפול הרפואי בה נגרמו לה נזקים בלתי הפיכים, והיא נשארה נכה קשה. היא אף הוסיפה כי לא ניתנה הסכמה מדעת מצידה לסוג ההרדמה זה, והיא לא קיבלה הסברים אודותיו והסיכונים הטמונים בו. כן טענה כי יש במקרה דנן להעביר את נטל הראייה אל נתבעים להוכחת העדר רשלנות הן מכוח הכלל הדבר מדבר בעדו והן בשל התיעוד הרפואי הלקוי.
מנגד הכחישו הנתבעים את הטענות נגדם. הם טענו כי דימום כפי שארע אצל התובעת הוא סיבוך טבעי של ההרדמה הספיראלית, וכי הם פעלו במקצועיות ובמיומנות בטיפול בה. הם הוסיפו כי לתובעת ניתנו הסברים בנוגע לכל סוגי ההרדמה, והסכמתה היתה הסכמה מדעת.
מה קבע ביהמ"ש?
ביהמ"ש קיבל את התביעה בחלקה. בראשו בראשונה קבע ביהמ"ש כי יש להעביר אל הנתבעים את נטל השכנוע מתוקף הכלל הדבר מדבר בעדו שנתקיימו תנאיו: לתובעת לא היתה ידיעה על נסיבות גרימת נזקיה, הנזק נגרם ע"י נכס אשר בשליטת הנתבעים, וסבירה יותר התקיימות התרשלות.
ביהמ"ש דחה את טענותיה של התובעת בכל הנוגע לרשלנות רפואית באי קבלת הסכמה לניתוח וקבע כי בכל מקרה התובעת, גם לו היתה מיודעת אודות סיכוני ההרדמה, לא היתה בוחרת לותר על ביצועו של הניתוח וההרדמה לפניו. ביהמ"ש אף דחה את טענותיה על סמך עוללת רשלנות רפואית בביצועה של ההרדמה עצמה וקבע כי הנתבעים אכן עמדו בנטל שהועבר אליהם להוכיח כי ההרדמה הספינאלית, אשר היוותה את הגורם לדמם לא בוצעה בצורה רשלנית, והמדובר הוא בפגיעה שנמנית עם סיכוני ההרדמה.
עם זאת ביהמ"ש קיבל את טענות התובעת בכל הנוגע לרשלנות רפואית בשלבים שלאחר הניתוח, באבחון המאוחר של הדימום. ביהמ"ש פסק שהחשד לקיומו של דימום אפידורלי עקב ההרדמה והצורך לשלילת קיומו לא נעלמו מעיניהם של הרופאים, אלא להפך, שני רופאים מומחים לנוירולוגיה ואף רופא מרדים המליצו בזמן אמת על ביצועה של בדיקת MRI לשלילת דימום כזה. ביהמ"ש הוסיף כי מחומר הראיות עולה, כי בנסיבות אשר בהן לא ניתן היה למצוא בי"ח אשר בו תתבצע הבדיקה היה מקום לכל הפחות לבצע בדחיפות את בדיקת המיאלוגרפיה אשר היתה זמינה בביה"ח וולפסון, ולא היתה הצדקה להמתין עם הבדיקה עד לבוקר המחרת, ואי לכך העיכוב בביצועה של הבדיקה היווה החלטה רפואית לא סבירה לנוכח ממצאי הבדיקות הקליניות של התובעת באותו היום.
ביהמ"ש הדגיש כי ביצוע של בדיקת מיאלוגרפיה היה מוביל מידית למסקנה כי יש לפעול באופן דחוף לפינויה של התובעת לבי"ח שבו קיים מכשיר MRI כאשר מחומר הראיות עולה כי בנסיבות כאלו כל בי"ח היה מחוייב לקבלה. ביהמ"ש הוסיף כי אף מתקיים קשר סיבתי בין האיחור באבחנה לנזקי התובעת, ומשכך נכשלו הרופאים במבחן הרופא הסביר.
תא (תא) 1975/02 ש.ד נגדהמרכז הרפואי ע"ש א. וולפסון
ניתן ביום 20.2.08
תגובות אחרונות