adminבכל ניתוח קיימים סיכונים מעצם ההליך ואף מעצם ההרדמה עצמה. לעיתים מדובר בסיכונים נדירים ולעיתים בסיכונים שכיחים ואף זמניים. נשאלת השאלה האם במצב בו נגרם למטופל נזק במיתרי הקול עקב החדרתו של צינור הנשמה במהלכה של הרדמה כללית, ואף הוא לא יודע מלכתחילה על האפשרות לסיכון זה במהלך ההרדמה, יהיו הרופאים אחראים ברשלנות רפואית?
בימ"ש השלום בת"א קיבל בחלקה תביעת רשלנות רפואית של מטופלת שעברה ניתוח קיסרי בהרדמה מלאה וסבלה בעטייה של ההרדמה המלאה שניתנה לה נזקים במיתרי הקול. ביהמ"ש קבע כי לתובעת לא הוענקו הסברים מלאים אודות סיכוני ההרדמה המלאה טרם הניתוח. הגם שסביר כי בכל מקרה היתה מבצעת את הניתוח גם אילו יודעה על סיכון זה, הרי שבאי הענקת המידע המלא ובשלילת האפשרות לקבל החלטה שהינה שקולה בנוגע לסוג ההרדמה הרצוי לה פגעו הרופאים באוטונומיה שלה. עם זאת קבע ביהמ"ש כי לא הוכחה רשלנות בביצועה של ההרדמה עצמה.
המקרה
אבידן, ילידת שנת 1978, ילדה בחודש יולי שנת 2000 את בנה הבכור בניתוח קיסרי אשר התבצע בהרדמה כללית בביה"ח אסף הרופא. לפני הניתוח נשאלה אבידן ע"י הרופאים איזה סוג של הרדמה היא מעדיפה כי תתבצע, קרי הרדמה אפידורלית או כללית, ואבידן העדיפה הרדמה כללית. במהלכה של ההרדמה החדיר הרופא המרדים כמקובל צינור הנשמה הקרוי טובוס אל פיה של אבידן דרך מיתרי הקול ואף מעברם. אחרי הניתוח הלינה אבידן על צרידות, קשיים בבליעת נוזלים וקשיים בנשימה. משלא חלפו תופעות אלו נבדקה אבידן ע"י רופא אף אוזן גרון אשר איבחן כי היא סובלת מנתק של הסחוס אשר הינו אחראי על תנועתיותם של מיתרי הקול ושיתוק במיתרה השמאלי. היא הופנתה לניתוח לשם תיקון המצב אשר התבצע חודש לאחר מכן, אך הניתוח כשל.
התביעה
בגין מאורעות אלו הגישה אבידן תביעת רשלנות רפואית כנגד משרד הבריאות כמחזיק ומנהל ביה"ח אסף הרופא. התובעת טענה כי רופאי ביה"ח התרשלו במהלכה של ההרדמה, ועקב החדרתו של הצינור ההנשמה נגרמה אצלה פגיעה קשה במיתרי הקול. התובעת הוסיפה כי בנסיבות העניין יש אף להעביר את נטל ההוכחה לנתבע להוכחת היעדר התרשלות לנוכח הכלל הדבר מדבר בעדו אשר התקיימו תנאיו: לתובעת לא היתה ידיעה אודות נסיבות הנזק, הנזק נגרם ע"י נכס אשר הינו בשליטתם של הנתבעים, וסבירה יותר התרשלות במקרה הנ"ל.
נוסף על כך היא טענה כי הרופאים התרשלו בכך שנתנו לה טיפול רפואי ללא שנתנה הסכמה מדעת, וזאת מפני שלא הוענק לה פני הניתוח, עת נתבקשה לבחור את ההרדמה המועדפת עליה, מידע אודות הסיכונים אשר טמונים בהרדמה כללית, וביניהם נזק למיתרי הקול.
מנגד הכחיש הנתבע את המיוחס לו וטען כי התנהלות הרופאים מטעמו היתה ללא רבב, וכי התובעת קיבלה את המידע הדרוש טרם נדרשה לקבל החלטה בנוגע לסוג ההרדמה הרצוי לה.
מה קבע ביהמ"ש?
ביהמ"ש קיבל את התביעה בחלקה.
ראשית ביהמ"ש דחה את טענותיה של התובעת להתרשלות בעצם ביצועה של ההרדמה וקבע כי לא הוכח לפניו שנזקי התובעת נגרמו עקב התרשלות בביצועה של האינטובציה (החדרת צינור הנשמה), ולא הוכחה חריגה מסטנדרטים נדרשים של זהירות במהלכה. ביהמ"ש ציין כי התובעת לא צרפה חוות מומחה אשר מלמדת כי תהליך גרימת הנזק מקורו בהתרשלות, וחוות דעת מומחה הנתבעים לא נסתרה. לכך יש לצרף את העובדה כי הנתבע הגיש תיעוד מלא על מהלכה של ההרדמה, ולא נמצא פגם כלשהו בה. ביהמ"ש אף דחה את טענת התובעת להעברת נטל הראייה וקבע כי לא הוכיחה את התנאי השלישי של הכלל הדבר מדבר בעדו, כלומר כי סביר יותר שהיתה התרשלות בהרדמה.
עם זאת קבע ביהמ"ש כי הוכח כי בנסיבותיו של העניין הרופאים התרשלו בכך שהפרו את חובת הגילוי כלפי התובעת, בכך שלא העניקו לה את ההסברים המלאים והממצים בנוגע לסיכוניה העיקריים של ההרדמה הכללית למול הסיכונים הטמונים בהרדמה שהינה אפידורלית לפני שנתבקשה לבחור את סוג ההרדמה המועדף עליה. ביהמ"ש ציין כי חובת הרופאים ליידע את המטופל אודות סיכוני ההליך שעומד לעבור אינה מוחלטת ואינה כוללת סיכונים נדירים ולא משמעותיים, אך במקרה הנוכחי היתה חובה להסביר לתובעת את הסיכון לנזקים חולפים או קבועים למיתרי הקול וקנה הנשימה בשל התהליך של ההרדמה הכללית, זאת כדי שתוכל לקבל החלטה שקולה מושכלת ומודעת אשר מתבססת על הסיכונים הטמונים בכל סוג של הרדמה למול יתרונותיו.
ביהמ"ש ציין כי הגם שלא מתקיים קשר סיבתי בין הפרתה של חובת הגילוי והתרשלות הרופאים לבין נזקיה של התובעת, שכן סביר ביותר שגם אילו יודעה לפני הניתוח על סיכון זה היתה בוחרת לבצע הרדמה כללית בשל ההסתברות הנמוכה של הסיכון, הרי שעדיין יש לפצותה בשל הפגיעה באוטונומיה שלה. ביהמ"ש ציין כי לפי הלכת ביהמ"ש העליון יש להכיר בעוולה של פגיעה באוטונומיה כעוולה בפני עצמה, לפיה יהיה תובע זכאי לפיצוי במקרים בהם היתה הפרה מצד הרופאים המטפלים של חובת ההסבר והגילוי בנוגע למהותו של הטיפול העתידי וסיכוניו, זאת בשל עצם הפרתה של חובת הגילוי וכפועל יוצא הפגיעה בכבוד המטופל והזכות שלו כאדם לקבל החלטה שהינה מושכלת ומבוססת על מלוא אינפורמציה הרלוונטית.
במקרה הנוכחי לנוכח כלל הנסיבות והחובה שהינה מוגברת למסירתו של מידע אודות היתרונות והסיכונים הטמונים בכל סוג הרדמה פסק ביהמ"ש לתובעת פיצוי בסך 45,000 ?.
תא 028900/01 ל.ר נגד מדינת ישראל- משרד הבריאות
ניתן ביום 30.6.05
תגובות אחרונות