admin
כידוע, כאשר אדם מגיש תביעת רשלנות רפואית נגד רופא או מוסד רפואי עליו לצרף לכתב תביעתו חוות דעת מומחה רפואי מטעמו אשר תתמוך בטענותיו. מנגד, מטבע הדברים, הנתבעים מגישים חוות דעת נגדית מטעמם של מומחה בתחום הרפואי הרלוונטי על מנת להתגונן כנגד התביעה ולסתור את טענות התובע. נשאלת השאלה האם יכולים נתבעים להגיש בתור חוות דעת מומחה מטעמם חוות דעת מאת רופא אשר שימש כרופא מטפל של התובע?
חוות הדעת ודבר התביעה
התובע הגיש כנגד הנתבעים, רופא מנתח ומרכז רפואי בו נותח, תביעת רשלנות רפואית בשל טיפול רשלני, אשר לטענתו, הוענק לו על ידי הרופא, ואשר הותיר אותו עם נזקים אורתופדיים. התובע צרף לכתב תביעתו חוות דעת מומחה מטעמו וכן טופסי וויתור על סודיות רפואית. הנתבעים מנגד בין היתר הגישו לבית המשפט חוות דעת מומחה רפואי מטעמם, ד"ר מ', אשר היה הרופא אשר טיפל בתובע.
התובע הגיש בקשה להוצאת חוות הדעת של מומחה הנתבעים, ד"ר מ', בשל היות המומחה, הרופא אשר מטפל בתובע, וכן בשל העובדה כי התנהלות זו מהווה הפרה של החובה הרפואית ושימוש שהינו ציני בטופסי וויתור הסודיות הרפואית אשר הועבר לנתבעים.
התובע אף טען כי אמנם העביר לידי הנתבעים טופסי וויתור על סודיות רפואית, אך הטפסים הועברו לידיהם לצורכי קבלת אינפורמציה רפואית על אודותיו והעתקתן של רשומות שהינן רפואות, ולא כשמטרת הטפסים הינה להציג חוות דעת מומחה רפואי כנגדו על ידי הרופא אשר מטפל בו. התובע אף הוסיף כי חוות דעת רופא כנגד מטופלים לא ניתנת להגשה בדיוק כפי שבלתי אפשרי לפנות לעובדי הנתבעת ולקבל מהם חוות דעת כנגד מעסיקתם.
התובע אף הדגיש כי הגשת חוות דעת כזו הינה בניגוד לעמדתה של לשכת האתיקה של הסתדרות הרופאים בישראל, ואף אם החיסיון במקרה כזה אינו חיסיון מוחלט, כמו החיסיון של עורכי הדין, עדיין ראוי להגביל את היקפו של הוויתור על הסודיות ולמנוע הגשתן של חוות דעת מעין אלו
הנתבעים לא אשמים- האמנם?
מנגד טענו הנתבעים כי טפסי הוויתור על הסודיות הרפואית אינם מוגבלים, ואי לכך לא קיימת מניעה כלשהי להגיש את חוות הדעת במתכונתה על ידי רופא אשר מטפל בתובע. להפך לטענתם, דווקא רופא שהינו רופאו המטפל של החולה מכיר היטב את נושא המחלה ואת תולדותיה, ורצוי מאוד כי דווקא הוא יהיה הגורם אשר ייתן את חוות הדעת.
ביהמ"ש קיבל את הבקשה, וקבע כי הסמך אינו קביל. ראשית קבע ביהמ"ש כי לא קיימת אפשרות להוצאת מסמכים שהוגשו מתיק ביהמ"ש הן בנוגע לחוות דעת והן בנוגע למסמכים אחרים, ולכן השאלה העומדת למעשה לדיון הינה האם חוות הדעת מהווה מסמך שהינו קביל.
מה ייפסוק השופט?
ביהמ"ש ציין כי באופן עקרוני אין הוראות בדין אשר אוסרות על רופא המשמש כרופא מטפל של אדם להגיש מטעם מזמינו חוות דעת בין אם מזמינו הינו המטופל אשר מגיש תביעת רשלנות רפואית ובין אם מזמינו הינו מוסד רפואי בו הרופא עובד, כמו קופ"ח או ביה"ח הרלוונטיים. ביהמ"ש ציין כי אף בפקודת הראיות לא קיימת הוראה כלשהי שמונעת את הגשתה של חוות דעת מעין זו. עם זאת קבע ביהמ"ש כי היעדר החיסיון בנסיבות עניין זה עומד בניגוד לעמדתה של לשכת האתיקה בהסתדרות הרופאים בישראל, לפיה רופאים לא יפעלו כנגד מטופלים אשר נמצאים בטיפולם.
ביהמ"ש הוסיף כי המחוקק נתן לבתי המשפט שיקול דעת בבואם לקבל חוות דעת מומחה רפואי כראייה, וזאת מכיוון שאין מדובר בזכות אשר מוקנית לבעלי דין ללא כל מגבלה. מכאן שראוי כי נותנה של חוות הדעת יהיה מומחה שהינו מקצועי, הינו אובייקטיבי ונטול עניין בתוצאותיו של המשפט, ובנוסף שהוא מומחה בתחום הרלוונטי והמתאים. בימה"ש הוסיף כי ממצאיו של מומחה צריכים אף לעמוד במבחנה של החקירה הנגדית אשר כוללת ברובם של המקרים עימות עם חוות דעת נגדיות מטעמו של הצד השני.
אי לכך קבע ביהמ"ש כי בנסיבות העניין, במצב בו אין חולק כי ד"ר מ', מגיש חוות הדעת מטעמם של הנתבעים, שימש כרופאו של התובע, לא נדרש אף עיון בחוות הדעת על מנת לבוא לכלל מסקנה כי אכן מתקיים חשש לעיוותו של הדין, שכן ברור לכל, כי נותנה של חווות הדעת מטעם הנתבעים קובע קביעה לפיה לא התקיימה התרשלות בהתנהלותם של הנתבעים, ובכך למעשה כורת את הענף אשר עליו מבוססת תביעת התובע.
ביהמ"ש הוסיף כי אמנם יש להביא בחשבון אף את זכותם של הנתבעים לבחור בעצמם את עדיהם, ובכלל זה המומחה אשר ייתן חוות דעת מטעמם, אולם במקרה הנוכחי אין המדובר בתחום רפואי שהינו נדיר שקיימים בו מומחים ספורים בלבד, אלא המדובר הוא בתחום האורתופדיה בו מצויים מומחים רבים. לנתבעים אם כן לא יגרמו נזקים כלשהם אם יציגו חוות דעת מומחה או אורתופד שונה, ואילו לתובע עלול להיגרם כאמור עיוות דין.
תגובות אחרונות