בית המשפט ביטל מינוי של הרופא מומחה

בית המשפט העליון: בתי המשפט צריכים להיות ערים לרגישות הרבה של מינוי מומחה מטעם בית המשפט בשאלת האחריות בתביעות רשלנות רפואית מיכל רונן (שם בדוי) הגישה תביעה לפיצויים לבית משפט השלום בהרצליה כנגד ד"ר וינברג וכנגד מרכז רפואי עצמאות, בטענה, כי כתוצאה מניתוח פלסטי רשלני לתיקון חזה שערך לה ד"ר וינברג, נגרמו לה נזקי גוף.

חוו"ד של מומחה קריטי?

מיכל צירפה לתביעתה חוות דעת של רופא מומחה, שהתייחסה הן לסוגיית רשלנותו הרפואית של ד"ר וינברג, והן לסוגיית הנזקים שנגרמו למיכל. ומנגד, ד"ר וינברג והמרכז הרפואי הגישו גם כן חוות דעת של רופא מומחה, שהתייחס אף הוא לסוגיית הרשלנות הרפואית ולסוגיית הנזק. כמקובל במצבים אלו, מינה בית המשפט מומחה מטעמו, כשהוא מגביל אותו לדון בסוגיית שיעור הנכות, אך לאחר שמומחה זה התעלם בחוות דעתו מנושא הצלקות של מיכל, היא הגישה בקשה לפסול אותו.

מדוע פסלו את הרופא המומחה?

כחלק מהדיון בבקשת הפסילה, הפנה בית המשפט שאלה בנושא למומחה, שאמר בתשובתו, כי הצלקות שנגרמו למיכל "אינן נובעות מרשלנות רפואית כלשהיא". אמירה זו חיזקה את מיכל בעמדתה, כי יש לפסול את המומחה, שכן הוא הביע דעתו על עניינים שהוא לא נתבקש להביע לגביהם דעה. בית משפט השלום דחה את בקשתה של מיכל לפסול את המומחה, ואף הוסיף, כי יש מקום להרחיב את המנדט שקיבל המומחה מטעם בית המשפט ולהפנות אליו שאלות גם בנושא הרשלנות הרפואית.

הוגש ערור ע"י המטופלת

מיכל הגישה בקשת ערעור לבית המשפט המחוזי, שדחה אף הוא את בקשתה, תוך שהוא קובע כי פסילת מומחה מטעם בית המשפט תיעשה רק באותם מקרים נדירים בהם מדובר בפגם חמור היורד לשורש העניין ומעלה חשש מעיוות דין או במקרים בהם המומחה פועל בחוסר תום לב. על פסיקה זו הוגשה בקשת ערעור לפני בית המשפט העליון.

טענותיו של בית המשפט העליון

בית המשפט העליון הבהיר, כי במקרה שלפנינו ישנן מספר טענות מצרפיות העומדות כנגד המומחה מטעם בית המשפט. בתחילה התייחס בית המשפט העליון להתעלמותו התמוהה של המומחה מהצלקות, והתייחסותו לשאלת הרשלנות הרפואית, עניין שמלכתחילה כלל לא הופנה אליו, וקבע, כי על אף סימני שאלה אלו, לא התקיימו אותם התנאים המחייבים את פסילת חוות דעתו בשאלת הנזק.

יחד עם זאת, לגבי החלטת בית משפט השלום לבקש מן המומחה חוות דעת גם בשאלת האחריות, קבע בית המשפט העליון כי דינה להתבטל, כשהוא מנמק החלטה זו בכך שמדובר בחוות דעת רפואית העשויה לחרוץ את גורל התובענה, והאפשרות לבטלה בדיעבד לא תמיד מעשית. בית המשפט מצא לנכון גם להרחיב בכל הנוגע לפרקטיקה של מינוי רופא מומחה מטעם בית המשפט לקביעת שאלת האחריות בתביעות רשלנות רפואית, ואמר כי מינוי שכזה, מחייב שיקול דעת מעמיק מטעם בית המשפט, ומתן הזדמנות כנה לבעלי הדין לשטוח את טענותיהם בטרם תתקבל ההחלטה בדבר המינוי.

בית המשפט הוסיף, כי על בתי המשפט להיות מודעים לחששותיהם של הצדדים, לרגישות הרבה שהמינוי מעורר, ולקשיים הנוספים הקיימים מעצם המינוי, ולמנות מומחה בעניין האחריות רק לאחר שמיעת הצדדים, דיון, והפעלת שיקול דעת. במקרה שלפנינו, כך קבע בית המשפט העליון, התבטאותו של המומחה לגבי שאלת הרשלנות מבלי שנתבקש, מעלה חשש שהוא יתקשה להסכים עם האפשרות שהייתה רשלנות רפואית כלפי מיכל, וזאת, מבלי לפקפק ביושרו ובתום ליבו. ובמצב דברים זו, מובן חשש של מיכל וחוסר האמון שלה במומחה זה.

לאור נסיבות המקרה המיוחדות, קבע בית המשפט העליון, כי יש לבטל את מנוי של המומחה מטעם בית המשפט בכל הנוגע לשאלת הרשלנות הרפואית.

רעא 2104/12