אי אבחון מיקרוצפליה

התינוק אובחן בגיל 8 וחצי חודשים כסובל מפיגור שכלי כתוצאה ממום שלא התגלה במהלך ההריון –  מדוע בית המשפט המחוזי ובית משפט העליון קובעים שלא הייתה רשלנות רפואית ?

במהלך ההיריון של כל אישה עשויות להתגלות בעיות רפואיות ומומים בעובר, אשר יכולים להוביל להולדת ילד עם מגבלות קשות ביותר. לכן נעשות בדיקות טרם הכניסה להיריון, כמו גם במהלך תקופה ההריון, במידה והרופאים מזהים בעיה מסוימת, עליהם להודיע על כך לאישה ההרה על מנת שהיא תקבל החלטה באם להמשיך את ההיריון או שמא להפסיקו וזאת במצב בו אין בכך סיכון רפואי עבורה.

התינוק נולד בריא לגמרי אך כעבור כמה חודשים אובחן כחולה ממיקרוצפליה מה שהוביל לפיגור שכלי ומוטורי וזאת למרות הבדיקות שנערכו במהלך ההיריון ? מדוע אם כן, לא נפסקו פיצויים בגין רשלנות רפואית ?

ענת (שם בדוי) עברה מספר בדיקות במהלך ההיריון כאשר בכולן לא נמצאה כל בעיה. עם זאת באחת הבדיקות של האולטרא סאונד נמצא כי מדד הגולגולת של העובר אינו תואם את גיל ההיריון ונוצר חשד למיקרוצפליה. בבדיקות נוספות שנערכו נשללה אפשרות זאת, אך במקביל העניין נדון על ידי ועדת מומים, אשר העלתה אפשרות 50% למחלה זו.

לאור האמור, הוצע לענת ובן זוגה לשקול הפסקת היריון אך הם לא בחרו באופציה זו.

הבדיקות הבאות שנערכו לענת לא נתנו מענה וודאי אם יש לעובר מיקרוצפליה או לא והוסבר לענת על הממצאים, כמו גם המסקנות אליהם הגיעה ועדת המומים. ענת בחרה להמשיך בהריון והתינוק נולד בלידה רגילה ומצב טוב לגמרי והיקף ראש לא הצביע על אפשרות למיקרוצפליה.

בגיל שמונה וחצי חודשים התברר כי היקף הראש של התינוק אינו תקין והתברר כי כל החשדות התאמתו והוא חולה במיקרוצפליה.

בנסיבות אלה בחרה ענת ובן זוגה, להגיש תביעת רשלנות רפואית בבית המשפט המחוזי כנגד הרופאים בטענה כי התנהלות הצוות הרפואי הייתה רשלנית. על פי בני הזוג, היה על הגורמים הרפואיים לגלות להם שמדובר במחלה ולא לתת לענת להמשיך את ההיריון בידיעה שקיימת אפשרות שאכן התינוק יסבול בשלב מאוחר יותר מהמחלה.

בית המשפט המחוזי עבר באופן מעמיק על כל הפרטים הנוגעים למהלך ההיריון של ענת לרבות הבדיקות שערכה והמידע שנמסר לה וקבע כי לא הייתה רשלנות רפואית מצד הרופאים. לדעת בית המשפט המחוזי, ניתן לענת טיפול ראוי ביותר ואחראי. בנוסף, ועדת המומים הסבירה לה ולבן זוגה את המצב הרפואי בו היא נמצאת תוך מתן אפשרות כי היא תפסיק את ההיריון, אך למרות זאת היא החליטה להמשיכו. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי ציין כי כל הבדיקות שנערכו עד ללידה לא הצביעו על בעיה בצמיחה של מימדי הראש של העובר ולכן נקבע כי הטיפול של הצוות הרפואי היה סביר ביותר בהתאם לנתונים שהיו להם באותה העת. על כן מדובר במקרה שלא ניתן היה למנוע אותו על אף תוצאותיו הקשות.

התובעים הגישו ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין של בית המשפט המחוזי ? האם בית המשפט שינה את ההחלטה ?

בערעור לבית המשפט העליון טענו התובעים כי טעה בית המשפט המחוזי וכי הייתה רשלנות רפואית מצד הרופאים באבחון של המחלה, כמו גם במתן הסבר מעמיק על ההשלכות של המשך ההיריון במצב שכזה.

בית המשפט העליון ציין כי הטענות המועלות בערעור זהות לאלו שהועלו בבית המשפט המחוזי ולא מצא כי יש לשנות את החלטת בית המשפט המחוזי. שכן, בכל מהלך ההיריון לא אובחנה המחלה וההורים קיבלו את המידע הנדרש על הבדיקות ואת ההשלכות שלהן ועל כן נדחה הערעור ולא נפסקו פיצויים.

ע"א  11485/05