admin
המצוקה העוברית לא אותרה בזמן ובמקום ללדת תינוק בריא, העובר נפטר בעודו ברחם האם ? בית משפט השלום פוסק כי הרופאים התרשלו ועליהם לפצות בסכום כספי של למעלה ממיליון ?!
פעמים רבות, החולה מביע בפני הרופאים את חששותיו בנוגע למצבו הבריאותי, אך לא מקבל את ההתייחסות הראויה מצד הרופאים, דבר העשוי להתברר בדיעבד כטעות חמורה.
שכן, לעתים דווקא החולה יודע ומרגיש את השינוי החל במצבו ועל הרופאים לגלות את הערנות המתאימה וזאת במיוחד כאשר התלונות מגיעות מצד אישה בהיריון החשה באי סדירות בנוגע לדופק העובר והרופאים בוחרים שלא להתייחס לכך מה שמוביל לתוצאה טרגית ביותר, כפי שאירע במקרה זה.
כיצד יתכן כי אישה בריאה, הגיעה ללדת ויצאה מבית החולים עם עובר מת ברחמה? האם ניתן היה להציל את העובר ?
מקרה של רשלנות באבחון מצוקה עוברית בפסיקה
יעל (שם בדוי) נכנסה להריונה הראשון, ובשבוע ה- 25 להריון, בשל צירים מוקדמים היא אושפזה בבית החולים וקיבלה טיפול לשם הפסקת הפעילות הרחמית וטיפול תרופתי שנועד להביא למצב בו העובר יהיה מוכן לקראת לידה, אם וכאשר יהיה צורך בלידה מוקדמת. יעל שוחררה לביתה עם חלוף הצירים המוקדמים וקיבלה הוראות להפחית המאמץ הפיזי ולהרבות במנוחה.
בעקבות גרד שהחל בגופה ותחושה של ירידה בתנועת העובר, הגיעה יעל לבית החולים ואושפזה. בבדיקות שנערכו באולטרה סאונד ובניטור נמצא כי ישנה תנועתיות של העובר והניטור תקין. והיא הושארה באשפוז לשם השגחה.
מצב הגרד בגוף לא השתפר, ויעל החלה לקבל טיפול תרופתי כאשר, בדיקת אולטרה סאונד העלתה כי הכבד מוגדל. הטיפול התרופתי שניתן ליעל גרם לה, לתופעות לוואי בצורת, עייפות רבה ותחושת נמנום.
התברר כי יעל סובלת מ"כולסטזיס של היריון" , תופעה רפואית הגורמת להפרשת נוזלים מכיס המרה לכבד בהיריון וזו באה לידי ביטוי בתחושת גרד חזקה בכל הגוף הדרך לטיפול בתסמונת הזו הינה באופן סימפטומטי, כאשר מדובר במחלה העשויה לגרום לסיכון העובר.
יעל המשיכה במהלך כל האשפוז להתלונן על כי אינה חשה את תנועות העובר והניטורים שנעשו הראו כי קיימים שינויים בדופק העובר ואלו תועדו ברישום הרפואי. באחד הניטורים הייתה ירידה משמעותית בדופק העובר למשך כדקה ולכן העלו הרופאים את תכיפות ביצוע בדיקת הניטור לשלוש פעמים ביממה.
למחרת, שוב הרגישה יעל כי אין תנועתיות בעובר ובדיקת הניטור הראתה ירידה בדופק של 4 דקות, אך למרות זאת, בבוקר יום המחרת, החליט הצוות הרפואי לשחרר את יעל מאשפוז וזאת משום הפחתה בתחושת הגרד ובשל העובדה כי הניטור האחרון שבוצע היה תקין לגמרי.
יעל הגיעה לביתה, אך בבוקר החליטה לפנות ביוזמתה לקופת החולים משום ששוב לא חשה את תנועות העובר ובדיקת האולטרה סאונד שנערכה בקופת החולים העלתה כי אין לעובר דופק וכי העובר נפטר ברחם והיא הועברה מיד לבית החולים.
בבית החולים, הבדיקות אישרו את מות העובר ברחם והרופאים החליטו לתת לה פיטוצין לשם יצירת צירי לידה וילדו את יעל בלידה רגילה, בה התינוקת הוצאה לאוויר העולם ללא כל רוח חיים.
הוחלט להגיש תביעה משפטית בגין רשלנות רפואית ?
מה קבע בית המשפט ? האם הרופאים יכלו לפעול אחרת ?
הטענות שהעלתה התובעת בפני בית המשפט היו כי הרופאים לא היו צריכים למהר ולשחרר אותה מבית החולים ובשל השחרור ואי ההשגחה, לא ניתן היה לזהות את מצוקת העובר ובעקבות זאת הוא נפטר. בנוסף נטען, כי הייתה בהתנהגות הרופאים פגיעה באוטונומיה משום שהם לא סיפקו את ההסבר הנחוץ בנוגע לסיכונים הכרוכים במחלת הכולסטזיס שבה לקתה יעל התובעת.
חוות דעת המומחה הרפואי מצד התובעת, הצביעה על כי ברגע שמגלים תסמונת כפי זו שבה לקתה יעל, הרי קיים חשד סביר לנזק לעובר ולכן הצוות הרפואי מחויב לבצע השגחה קרובה וצמודה לאישה ההרה כך שאם תתרחש מצוקה עוברית ניתן יהיה לתת טיפול מהיר ולחלץ את העובר בניתוח קיסרי. בנוסף לא קיבלה יעל את כל המידע בנוגע לסכנה שבה נמצא העובר כפי המתחייב.
מנגד, חוות דעת המומחה הרפואי של הצוות הרפואי קבעה כי הניטור של פעם בשבוע היה מספק בהתאם לנתוני מצבה הבריאותי של יעל באותו זמן.
בית משפט השלום, קיבל את חוות דעת התובעת לפיה, במקרה של סיכון לעובר יש לבצע ניטור לעתים תכופות שמטרתן לזהות באם העובר נכנס למצוקה ובמידת הצורך לבצע ניתוח קיסרי דחוף. עצם העובדה שבדיקות ניטור מסוימות הראו על האטה בדופק העובר, הרי היה בכך כדי לעורר חשד שהעובר נמצא במצוקה ולבצע השגחה צמודה יותר ולא לשחרר את האישה לביתה כפי שנעשה במקרה זה. כמו גם, לא נכון היה לעבור מניטור של שלוש פעמים ביממה לאחד בשבוע. לדעת בית המשפט, הייתה בהתנהגות הצוות הרפואי חריגה מהסטנדרט הרפואי הסביר ואף היה צורך לגלות זהירות יתרה מהרגיל.
עוד קובע בית המשפט כי אירעה רשלנות במעקב הריון ובדיקת הניטור האחרונה שבוצעה הצביעה על ירידה משמעותית בדופק העובר ולמרות זאת הרופאים לא זיהו זאת כמצוקה עוברית ולפיכך הייתה בכך רשלנות רפואית שהובילה למותו של העובר.
לעניין הפגיעה באוטונומיה יעל התובעת טענה כי בעת שחרורה מבית החולים לא נאמר לה כי יש העובר נמצא בסיכון, אלא להפך, נמסר לה כי הבעיות מהן סבלה נפתרו ובהתאם לזאת ולעדויות הצדדים קובע בית המשפט כי הצוות הרפואי פעל בניגוד לסטנדרט הרפואי הנדרש בכך שלא הנחה את התובעת יעל בעת השחרור ולא סיפק את המידע הנחוץ בסיכון האפשרי לעובר ובכך פגע גם באוטונומיה שלה ולפיכך, על הצוות הרפואי לפצות בגין הרשלנות הרפואית והפגיעה באוטונומיה בפיצוי של למעלה ממיליון ?!
ת"א 3590-02-11
תגובות אחרונות