רשלנות רפואית ועקרון ההסכמה מדעת בפסיקה

רשלנות רפואית ועקרון ההסכמה מדעת ? מקרים שהיו

כפי שהצגנו בהרחבה במאמר אודות "רשלנות רפואית ועקרון ההסכמה מדעת", עקרון ההסכמה מדעת קבוע בחוק זכויות החולה, התשנ"ו ? 1996. הסדר זה נקבע למעשה על מנת להגן על חולים המגיעים לקבלת טיפול רפואי, ותלויים לחלוטין ברופא. זאת מסיבות שונות ? מפאת פערי הידע הרפואי בין הרופא לבין החולה, מפאת המצוקה (הפיזית ו/או הנפשית) בה מצוי החולה עקב מצבו הרפואי ועוד. משכך, נקבע בחוק, כי על הרופא להציג בפני החולה את הטיפול המוצע ולקבל את הסכמתו לכך מראש ובטרם ביצוע הטיפול (למעט חריגים מסוימים שנקבעו בחוק).

במאמר זה נציג בפניכם מקרים שונים שנידונו בפסיקה, שם טענו החולים שהרופאים התרשלו בטיפול שהעניקו להם, משום שהם לא נתנו הסכמה מדעת לביצוע ההליך הרפואי.

קבלת הסכמה מדעת לניתוח כאשר החולה כבר על שולחן הניתוחים

שאלה זו התעוררה בע"א 2781/93 עלי דעקה נגד בית החולים חיפה וקופת החולים ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י". באותו מקרה דובר בגברת עלי דעקה אשר עבדה הליך של ביופסיה בכתפה בבית החולים חיפה. טופס ההסכמה לביצוע הביופסיה ניתן לה על ידי הרופאים ללא הסבר מקדים אודות ההליך הרפואי הצפוי, וזאת לאחר שהיא כבר הייתה בחדר הניתוח וקיבלה תרופות טשטוש לביצוע ניתוח באזור אחר בגופה.

בית המשפט קבע כי "על-מנת שהסכמתו של חולה לטיפול רפואי שעתיד להיעשות בגופו תהא "הסכמה מדעת", יש לספק לו מידע הולם על מצבו, על מהות הטיפול המומלץ ומטרתו, על הסיכונים והסיכויים הטמונים בו ועל אלטרנטיבות טיפוליות סבירות לטיפול האמור. החתמת המטופל על טופס ההסכמה אינה כשלעצמה תנאי מספיק לקיומה של "הסכמה מדעת". למעשה, בית המשפט הכיר בכך שהתנהגות זו של הרופאים מהווה רשלנות רפואית עקב פגיעה באוטונומיה בגופו של אדם, זאת מאחר שהייתה חובה על הרופאים להציג בפני גברת עלי דעקה את כל המידע הרפואי הרלוונטי מראש. יחד עם זאת, למען שלמות התמונה, נבהיר, כי בסופו של דבר בית המשפט קבע כי לא הוכח הקשר הסיבתי בין ההתרשלות הרפואית לבין הנזק שנגרם לגברת עלי דעקה, ולכן לא פסק פיצויים.

קבלת הסכמה מדעת לניתוח לאחר הצגת הכשרה רפואית לא מדויקת

שאלה זו נידונה בת"א (י-ם) 6004/04. שם טען החולה שהוטעה על ידי הרופא  בדבר הכשרתו הרפואית, ולכן לא התקבלה הסמכתו מדעת לביצוע ניתוח לקיצור קיבה שנעשה שלו. באותו מקרה הרופא הציג עצמו כפרופסור לרפואה על אף שקיבל את התואר האמור מאוניברסיטה בארה"ב ולא היה מורשה להשתמש בו בארץ ואף כמומחה לכירורגיה לפרוסקופית על אף שהיה מומחה בכירורגיה כללית. בית המשפט לא קיבל את הטענה של החולה, וקבע כי הסכמתו לעבור ניתוח לקיצור קיבה על ידי הרופא הייתה מבוססת על רצונו לטפל בכובד משקלו, ולא מאחר שחיפש דווקא פרופסור או מומחה מיוחד בתחום.

קבלת הסכמה מדעת לבצע ניתוח שונה מהניתוח שבוצע בסופו של דבר

אירוע זה נידון בע"א 3108/91 נועם רייבי נגד ד"ר ווייגל. באותו מקרה סבל מר רייבי ממום בגבו התחתון, והוחלט על ביצוע ניתוח לאיחוי חוליות על מנת לטפל בבעיה. במהלך הניתוח החליט הרופא המנתח לבצע פרוצדורה ניתוחית נוספת, אשר לא הוצגה בפני מר רייבי טרם הניתוח, ומטבע הדברים גם לא ניתנה הסכמתו לבצעה, של הסרת צלקת באזור. הניתוח גרם לנזק למר רייבי שבגינו הוגשה התביעה. בית המשפט קבע כי עם מתן הסכמתו לבצע ניתוח לאיחוי חוליות לא הסכים מר רייבי לביצוע הפרוצדורה הרפואית הנוספת.

עוד קבע בית המשפט כי מאחר שהפרוצדורה של הסרת הצלקת אינה מהווה חלק בלתי נפרד מהניתוח אליו הסכים מר רייבי, ולא דובר בטיפול רפואי של הצלת חיים דחוף או מיידי, הרי שהיה על הרופא המנתח לפעול לקבלת ההסכמה מדעת מראש. לאור כל זאת, הסיק בית המשפט כי הפעולה של הרופא המנתח הייתה "תקיפה" בהתאם לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), החזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע את סכום הפיצויים.