הולדה בעוולה | חידושים בפסיקה

חידושים בתביעות בעילת הולדה בעוולה | עו"ד שירי גליקמן

לצערנו הרב יש מקרים רבים בהם נולדים תינוקות עם מומים. באם יש מצב בו היה ניתן לאבחן את המום במהלך ההריון, אך בשל רשלנות ו/או חוסר זהירות של הצוות הרפואי לא אובחן המום או שלא הוזהרו ההורים בגין האפשרות שיוולד להם ילד עם מום, נחשב הדבר כרשלנות רפואית וניתן לתבוע בשל כך.

עד לאחרונה, ומאז פרשת זייצוב (ע"א 518/82 זייצוב נ' כץ) לפני כ-25 שנה, היו 2 אפשרויות תביעת רשלנות רפואית בגין מום שלא אובחן במהלך ההריון:

1. תביעת היילוד- תביעה בגין עילת ה"חיים בעוולה": היילוד תובע על עצם קיומו וחייו, "טוב לי מותי מחיי".
2. תביעת ההורים- תביעה בגין עילת "הולדה בעוולה": אילו היו ההורים יודעים על החשד לאותם מומים, היו מפסיקים את ההריון ולא מביאים לעולם את הילד עם המום הקשה.

בפס"ד ליאור המר (ע"א 1326/07 ליאור המר נ' פרופ' עמי עמית) שניתן ביום 28.5.12, ביטל ביהמ"ש את זכות הילד לתבוע על נזקיו בעילה של רשלנות רפואית ע"ב עקרון ה"חיים בעוולה", והותיר את זכות ההורים לתבוע על נזקיהם, ואף הרחיב את זכותם זו.

הרכב השופטים בתיק זה קבעו למעשה, כי הקביעה שמוטב לאדם מותו מאשר חייו, רק בשל העובדה שהינו בעל מוגבלות, אינה ערכית, פוגעת בקדושת החיים ובכבוד האדם, ואין זה ראוי כלל למערכת משפטית שתקבע כי "טוב מותו של אדם מחייו".

באשר לזכות ההורים להגיש תביעת רשלנות רפואית בהתבסס על עקרון "הולדה בעוולה", הותירו השופטים בפסק דין זה את הזכות כפי שנקבעה בפרשת זייצוב, ואף הרחיבו זכות זו, כך שתביעת ההורים איננה עוד תביעת מיטיבים בלבד, כפי שהיתה עד כה, אלא להורים כעת זכות תביעה עצמאית, והם יכולים לתבוע פיצויים שיכסו את הוצאות גידול הילד וסיפוק מלוא צרכיו, מיום הולדתו ועד תום חייו. למעשה, להורים כעת הזכות לתבוע במקום הילד, את מה שהיה יכול לתבוע לפי פרשת זייצוב.

הרחבה זו של זכות ההורים באה למעשה כ"פיצוי", שכן לילד אין כעת אפשרות לתבוע על הוצאות גידולו ולכן להורים הזכות לעשות זאת בשבילו.

בכל תביעת רשלנות רפואית העוסקת בשאלת "הולדה בעוולה", נבחנות על ידי בית המשפט שלוש סוגיות מרכזיות:

קשר סיבתי

על ההורים להוכיח 2 תנאים מצטברים לצורך הוכחת הקשר הסיבתי:

א.        תנאי אובייקטיבי- לו היה מובא בפני הוועדה להפסקת הריון המידע בדבר המום לגביו טוענים לרשלנות רפואית, היתה הוועדה מאשרת להורים את הפסקת ההריון.

ב.        תנאי סובייקטיבי- באם התשובה לסעיף א' חיובית- על ההורים להוכיח כי אילו היו יודעים על האפשרות לקיום המום בעובר, אכן היו פונים לוועדה להפסקת ההריון.

בשל העובדה כי קיים קושי להוכיח את עמדת ההורים באשר פניה לוועדה לצורך הפלה, לו היו יודעים על המום בעובר, מהווה התנאי הראשון מעין "חזקה הניתנת לסתירה" בעניין, כלומר: ככל והחלטת הוועדה להפסקת הריון חיובית, מהווה הדבר מעין "חזקה לכאורה" שההורים גם היו מחליטים להפסיק את ההריון. חזקה זו כמובן ניתנת לסתירה, באם יוכח כי ההורים לא היו מבצעים הפלה גם אם היו יודעים על האפשרות לקיום מום בעובר (למשל: באמצעות חוקרים פרטיים).

נקודה נוספת היכולה לעזור בבחינת עמדת ההורים באשר להפלה, הינה שיוך דתי מגזרי, מוסכמות חברתיות ועוד.

מידת הנזק

ההורים זכאים לתבוע פיצויים בגין ההוצאות הדרושות להם לגידול הילד וסיפוק מלוא צרכיו, מעבר להוצאות והצרכים של גידול ילד ללא כל מוגבלות, ואם הוא מוסיף להיות תלוי בהם לאחר הגיעו לבגרות, הם יכולים לתבוע הוצאות בגין גידולו בתקופה זו ועד לתום חייו.

כמו כן, זכאים ההורים לתבוע פיצויים בגין נזק לא ממוני, כלומר: בגין הנזק הנפשי שנגרם להם כתוצאה מההולדה בעוולה.

פגיעה באוטונומיה

כתוצאה מרשלנות רפואית של הצוות הרפואי (בכך שלא נתן להורים את מלוא המידע הרלוונטי בנוגע לעוברם), נפגעה למעשה זכותם של ההורים לקבל החלטה משמעותית ביותר בחייהם באופן מושכל, ונפגעה אפשרותם להחליט האם להמשיך את ההריון או להפסיקו. להורים זכות לקבל פיצויים בגין הפגיעה באוטונומיה שנגרמה להם, וגובה הפיצוי בראש נזק זה מתחשב בכלל הנסיבות ונתון לשיקול דעתו של בית המשפט.

לעניין ראש הנזק של פגיעה באוטונומיה יש לציין כי זהו ראש נזק עצמאי בגינו ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית, כלומר, גם אם ההורים לא יצליחו להוכיח את התנאי הראשון של הקשר הסיבתי ולא יוכיחו כי הוועדה להפסקת הריון היתה מפסיקה את ההריון לו היה מובא בפניה המידע על המום של העובר, עדיין ההורים יוכלו לתבוע בגין העובדה שלא הובא בפניהם מלוא המידע הרלוונטי אודות העובר ובכך נמנעה מהם למעשה, הזכות לבחור האם להמשיך את ההריון או להפסיקו.

פסק דין ליאור המר הינו פסק דין חשוב ומשמעותי בתחום הרשלנות הרפואית המשנה את שהיה נהוג במשך שנים רבות בכל הקשור ללידת ילד עם מום, אשר יכול היה להתגלות במהלך ההריון.

פסק דין זה מצמצם את אפשרויות התביעה של אותו בעל מום מחד, אך מרחיב את זכות ההורים לפיצוי מאידך, תחת מגבלות שונות הכובלות את ידיהם (כגון: התיישנות התביעה בחלוף 7 שנים ולא 25 שנה כפי שהיה עד עכשיו בתביעת היילוד).

יש לציין כי הקביעות שנפסקו בפסק דין ליאור המר (בכל הנוגע לביטול עילת התביעה של היילוד), לא תחול על תיקים תלויים ועומדים בבית המשפט שבהם לא הוגשה תביעת הורים, אלא רק על תיקים חדשים.

הורים אשר למרבה הצער נולד להם ילד בעל מום, והם סבורים כי היה ניתן לגלות אודות המום במהלך ההריון אך בשל רשלנות רפואית של הצוות הרפואי לא ידעו זאת, צריכים לדעת כי יש להם זכות לתבוע בשל כך, ויש להם זכות לקבל פיצויים אשר יוכלו להקל עליהם ולו במקצת, בטיפול בילדם.

 לעיון בפסק הדין המלא ? ע"א 1326/07