adminת"א (ירושלים) 19498-04-13 פבא נ' הסתדרות מדיצינית הדסה (חל"צ)
ניתוח להחלפת מפרק ירך רגל שמאל הסתיים בפגיעה עצבית ברגל ימין ? בית משפט השלום קובע כי לא הייתה רשלנות ולא פוסק כל פיצוי כספי!
במרבית תביעות הרשלנות הרפואית מעמידים לבחינת בית המשפט את השאלה האם הטיפול רפואי שניתן למטופל נעשה בהתאם לפרקטיקה הרפואית הנהוגה באותו תחום. בית המשפט בודק את הראיות, עדויות המומחים הרפואיים ונסיבות המקרה ובשקלול כל אלה מחליט אם אכן מדובר ברשלנות רפואית או לא. במקרים רבים על אף התוצאה הרפואית הטרגית עבור המטופל, בית המשפט עדיין יפסוק שלא הייתה רשלנות רפואית בטיפול, כפי שאירע במקרה זה.
כיצד יתכן שניתוח להחלפת מפרק ירך בצד שמאל, גרם לנזק עצבי ברגל הימנית שכלל לא נותחה? האם הרופאים התרשלו בטיפול?
רינה (שם בדוי) נולדה עם נקע של שני מפרקי הירך. בהיותה בת 56, החלה לסבול מכאבים חזקים ברגל שמאל ולאחר קבלת יעוץ רפואי בנוגע למצבה, הוחלט כי תעבור ניתוח לשם החלפת מפרק ירך שמאל בבית חולים, במסגרת פרטית (שר"פ).
הניתוח עבר באופן תקין וכארבעה ימים לאחר הניתוח, רינה שוחררה מבית החולים. חלפו מספר ימים ורינה החלה לחוש בכאבים ברגל הימנית. היא פנתה לרופא המנתח במרפאה הפרטית ושם אובחנה פגיעה עצבית בעצב הפמורלי. רינה קיבלה טיפול בסטרואידים אשר לא ממש הועילו וכשלושה חודשים לאחר הניתוח הראשון, עברה ניתוח נוסף לשם שחרור העצב הפמורלי, אך גם אחרי ניתוח זה, הכאבים לא חלפו.
בניסיון לפתור את בעיית הכאבים, רינה עברה סדרה של טיפולים במרפאת כאב, אך עדיין, הכאבים לא פסקו. כעבור כשנתיים נאלצה רינה לעבור ניתוח שני ברגל ימין, להשתלת אלקטרודה בחוט השדרה במטרה לטפל בכאבים, אך גם אחרי הניתוח הזה, הכאבים נמשכו.
הוגשה לבית משפט השלום תביעה בגין רשלנות רפואית ? מה קבע בית המשפט? האם ניתן היה למנוע את הנזק שנגרם לרינה?
בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום, נטען כי היה על הצוות הרפואי להתייחס למשקלה העודף כפקטור מהותי בהליך הניתוח שהשפיע על צורת הטיפול ומידת הצלחתו. עוד נטען כי רינה לא קיבלה את כל המידע הנוגע לסיכונים האפשריים בניתוח כזה והאפשרות כי תהיה פגיעה עצבית ברגל הימנית שלא נותחה, כמו גם הסיכונים הספציפיים בשל משקלה העודף.
זאת ועוד, נטען כי הרופא שניתח את רינה לא היה זה שאיתו סוכם אלא עוזרו וכי בנסיבות התרחשות המקרה, ניתן להחיל את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" ולהעביר את נטל ההוכחה אל הנתבעים.
ולפיכך, נטען כי על הנתבעים לפצות את רינה על הנזק הממוני, הנזק הלא ממוני ועל הפגיעה באוטונומיה.
מנגד, נטען על ידי הצוות הרפואי כי רינה קיבלה הסבר מלא על הסיכונים האפשריים בניתוח מסוג זה כולל סכנה לפגיעה עצבית והיא אף חתמה על טופס הסכמה שבו מפורטים כל הסיבוכים והסיכונים. בנוסף, נטען שהפגיעה העצבית שנגרמה לרינה ברגל ימין הינה סיבוך נדיר שלא היה ידוע עליו קודם הניתוח ובשל כך גם לא ניתן היה למנוע את הסיבוך או להתריע עליו בפני רינה.
זאת ועוד, נטען כי אין זה המקרה שבו ניתן להעביר אליהם את נטל ההוכחה משום שלא הייתה רשלנות רפואית בטיפול ולא הוכח קשר סיבתי בין העובדה שרינה לא ידעה על אפשרות הנזק העצבי לבין ההחלטה שלה לעבור את הניתוח.
בית המשפט דן בטענות הצדדים ובהתאם לחוות דעת המומחים הרפואיים קבע כי הפגיעה העצבית שנגרמה לרינה נחשבת לנדירה ביותר ולא הוכח שריפוד או משהו אחר היה מונע את הפגיעה העצבית, כמו גם הניתוח להחלפת המפרק בירך, עבר גם לטענת רינה באופן מוצלח ותקין ולכן, אין כל הוכחה כי הייתה רשלנות רפואית מצד הצוות הרפואי בכל הליך הניתוח.
לעניין קבלת ההסכמה מדעת והפרת חובת הגילוי, קובע בית המשפט כי רינה המטופלת חתמה על טופס הסכמה לניתוח ובמסגרת החתימה עליו, היא קיבלה הסבר על כל הסיכונים האפשריים כולל תופעות לוואי ועל אף כל המידע הזה, רינה החליטה לעבור את הניתוח. בית המשפט מציין כי רינה קיבלה אם כן, את כל המידע הנדרש, וכי לא ניתן היה לציין בפניה על הסיכון לפגיעה עצבית ברגל שלא נותחה משום שזה היה סיכון שלא היה ידוע עליו בעת הניתוח, ולכן לא הייתה במקרה זה הפרה של חובת הגילוי או פגיעה באוטונומיה.
בכל הנוגע להעברת נטל ההוכחה, קובע בית המשפט שלא מתקיים התנאי השלישי כיוון שלא הוכחה רשלנות רפואית. הטענה של רינה לגבי הפרת הסכם לעניין זהות הרופא המנתח, אף היא נדחתה כיוון שבפועל הניתוח בוצע על ידי הפרופסור ועוזרו יחדיו והפרופסור שימש כמנתח ראשי בהתאם למה שסוכם עם רינה.
בית משפט השלום, פוסק אם כן, כי על אף הנזק העצבי שנגרם לרינה ברגל ימין, לא הייתה כל רשלנות רפואית בטיפול ודוחה את התביעה ללא מתן כל פיצוי כספי.
תגובות אחרונות