adminהמקרה
מירי (שם בדוי) סבלה מתופעה של עצירות ודימום במשך תקופה של כחודש ימים. בחודש אפריל שנת 2000 היא פנתה במסגרת קופ"ח מכבי לרופאה אשר ערכה בדיקה להימצאות דם טרי שיצאה תקינה, ושוחרה עם המלצה לתפריט עשיר בסיבים. זמן קצר לאחר מכן בחודש מאי הגיעה בשנית למרפאת קופ"ח והלינה על תופעות דומות. היא נבדקה ע"י רופאה אחרת והופנתה לביצוען של בדיקות מעבדה.
התוצאות הדגימו רמה נמוכה של המוגלובין בדמה של מירי, עם זאת התוצאות לא נשלחו באופן ישיר לאף אחת מן הרופאות המטפלות. בהמשך מירי פנתה פעמים נוספות למרפאת קופ"ח עם תלונות שונות שכללו כאבי ראש. בדיקות שערכה הצביעו על ירידה נוספת ברמת ההמוגלובין. בחודש נובמבר הופנתה מירי אל גסטרואנטרולוג, ונערכה לה בדיקת קולונסקופיה שהראתה גידול במעי. מבדיקה פתולוגית שבוצעה עלה כי מדובר בגידול סרטני, ובהמשך אף התגלתה גרורה בכבד.
מירי אושפזה ונותחה והחלה בקבלת טיפולים כימותרפיים. זמן קצר לאחר מכן נותחה בשנית, ובמהלך הניתוח נכרתה אונה בכבד. היא המשיכה בקבלתם של טיפולים כימותרפיים, אך למרות כל המאמצים המחלה התפשטה במהירות, והתגלו גרורות נוספות במוח ובריאות, והיא קיבלה טיפול בהקרנות. לבסוף נפטרה בחודש אוקטובר 2003.
התביעה
בעלה של מירי וילדיה הגישו תביעת רשלנות רפואית כנגד קופ"ח מכבי. לטענתם, בראש ובראשונה הנתבעת התרשלה שכן מצבה של המנוחה הצריך שליחתה לבדיקת קולונסקופיה כבר בביקורה השני, אך חלף זאת היא נשלחה לבדיקה רק במועד מאוחר יותר, מה שהביא לאיחור באבחנתה. בנוסף לטענתם, הרופאים ביצעו טעויות חמורות בטיפול ובבדיקות המעבדה שערכה המנוחה, ודבר זה נבע מכישלון מערכתי של קופ"ח.
הם הוסיפו כי הכשל המערכתי בא אף לידי ביטוי בכך שאיש מן הרופאים הרבים שטיפלו במנוחה לא התייחס כנדרש למעשיו של קודמו, ואף לא התעדכן בפרטי התלונות והבדיקות הקודמות שנערכו לה. לטענתם, העדרם של נהלים ברורים מטעם קופ"ח בנוגע להעברת אינפורמציה בין רופאים שונים מהווה התרשלות.
מנגד הכחישו הנתבעות את המיוחס להן. קופ"ח טענה כי סרטן מהסוג בו לקתה המנוחה הינו תופעה שהינה נדירה בגילה, וכי קיימות סיבות רבות ושכיחות יותר להסברת התופעות עליהן הלינה. אי לכך התנהלות הרופאים המטפלים שלא חשדו בגידול ממאיר אשר מצדיק בירורים דחופים לא היתה בלתי סבירה. הנתבעת הוסיפה כי מהלכן של הבדיקות שנערכו למנוחה היה בהחלט סביר, ותוצאת בדיקת המעבדה הראשונה הראתה רמת המוגלובין אשר נמוכה רק במאוד מעט מן הנורמה.
אמנם תוצאות מסוימות בבדיקות הנוספות הדגימו רמה נמוכה של המוגלובין, אך המנוחה לא הלינה בביקוריה אלו על עצירויות, ולכן לא סביר לצפות כי הרופאים ייחסו ממצא זה לאפשרות גידול במעי. לבסוף הוסיפה כי שיטת העברת האינפורמציה בין רופאי הקופה הינה שיטה אשר מקובלת בכל קופות החולים.
מה קבע ביהמ"ש?
ביהמ"ש קיבל את תביעת הרשלנות הרפואית בחלקה.
ביהמ"ש קבע כי אכן קופ"ח התרשלה בכך שהמנוחה לא נשלחה לבדיקת קולונסקופיה בביקורה השני בקופ"ח בחודש מאי שנת 2000. ביהמ"ש קיבל את קביעות המומחים, כי לפי הידע הרפואי אשר היה קיים במועד הרלוונטי, נדרשו רופאיה להפנותה לבדיקת קולנוסקופיה כבר בביקורה השני לנוכח תלונותיה של המנוחה על עצירות ודימום רקטאלי, חרף גילה הלא מבוגר, זאת כיוון שתלונתה בביקור זה לא היתה תלונה חד פעמית, אלא תלונה ביחס למצב הנמשך מזה למעלה מחודש ימים, כאשר הטיפולים השמרניים שניתנו לה בביקורה הראשון לא הועילו.
ביהמ"ש קבע כי בנסיבות אלו כל טיפול אחר בהיעדרה של הפנייה לבדיקת קולונסקופיה אינו טיפול סביר ותקין. ביהמ"ש ציין כי בדיקת הקולונסקופיה, מטרתה לשלול חלופות גם אם הינן נדירות ביותר, ולכן אין לקבל את טענת הנתבעת כי הבדיקה לא נדרשה שכן הסיכוי שהמנוחה לקתה בסרטן מהסוג בו לקתה הינו נמוך מאוד.
ביהמ"ש הוסיף כי אין למעשה מחלוקת בין הצדדים כי במועד ביקורה השני בקופ"ח היתה המנוחה חולה בסרטן, ואי לכך ברי כי אילו הבדיקה היתה מתבצעת סמוך למועד זה, מחלתה היתה מתגלית בשלב יותר מוקדם. ביהמ"ש אף קבע כי מחומר הראיות עולה כי אצל הנתבעת לא היו קיימים נהלים משביעי רצון בנוגע להעברתן של תוצאות בדיקות מהמעבדה לרופאים, והרופאים הם אלו שהיו צריכים לוודא חריגות של תוצאות, שכן לתוצאות בדיקות קודמות עשויה להיות השפעה על הפרוגנוזה ועל הטיפולים אליהם מופנה החולה.
ביהמ"ש ציין כי קופ"ח צריכה היתה לוודא שמעקבים כאלו נערכים ע"י הרופאים כאשר גם הנהלים לפיהן תוצאות בדיקות נמסרות רק לחולה ולא באופן ישיר לרופאים אינו תקין, וקבע כי בהתנהלותה זו התרשלה הנתבעת. עם זאת ביהמ"ש קבע כי למרות התרשלות זו של הנתבעת בהעברת התוצאות התובעים לא הוכיחו כי התנהלות זו הביאה לאיחור באבחון הגידול הסרטני של המנוחה. כן דחה ביהמ"ש את טענות התובעים להתרשלות באופן העברתו של מידע בין הרופאים השונים.
ביהמ"ש קבע שלפי ההלכה בתביעות רשלנות רפואית הפיצוי למטופלים שנפטרו מחושב לא ע"פ הפחתת סיכויי החלמתם, אלא ע"פ החמרתו של הסיכון לתמותה. ביהמ"ש קבע כי המנוחה סבלה בביקורה השני בקופ"ח מגרורה בכבד, ולפיכך הסיכון לתמותה היה בשיעור שבעים אחוז כבר במועד זה. עת המחלה התגלתה בפועל הסיכון עלה לתשעים וחמישה אחוזים, ולפיכך הפיצוי יבוסס על הפער בין נתונים אלו.
תגובות אחרונות