העובר יולד בלידת מלקחים ונותר משותק

לידה כשלעצמה הינה דבר טבעי מאז בריאת העולם, אך המאמר "בעצב תלדי בנים" מלווה כל יולדת. הלידה לא מלווה רק בכאבים, אלא אף בחששות שמא הלידה תסתבך, והעובר שאף נצפה תקין בבדיקות ההריון השונות יינזק בעת הלידה עקב סיבוכים לא צפויים, או אף עקב חוסר מיומנות של הרופא המיילד או של האחות המיילדת. אחד הסיבוכים הוא לידת עכוז, כלומר עכוזו של התינוק הוא שמופנה לפתח של האגן במקום המצב הרגיל בו הראש מופנה לפתח, ואז יש צורך במיומנות רבה כדי ליילד את האישה בלידה ללא ניתוח קיסרי, ולעיתים אין מנוס אלא לבצע ניתוח קיסרי. כדי שהלידות תהיינה בהשגחה מרבית ומיומנת קיימים נהלים מחייבים של האגודה למיילדות. האם כאשר במהלך הלידה התברר כי העובר במצג של עכוז, והיה צורך ליילד את האישה באמצעות מלקחיים, ולאחר הלידה התברר שהתינוק נולד עם נזקים יהיה הרופא או ביה"ח אחראים ברשלנות רפואית?

מעשה שאירע לב' שנולד בלידת מלקחיים על ידי רופא מתמחה בביה"ח גליל מערבי שבנהריה אחרי שהתברר שהיה במצג של עכוז. ב' נולד כשעצם הבריח שלו שבורה ועם שיתוק על שם ארב ועל שם קלומפקה שבין היתר התבטא בבעיות בתנועות הכתפיים.

התביעה בגין רשלנות בלידה- סדרת הטענות

הוא תבע את משרד הבריאות כמפעיל ביה"ח בנהריה בטענה כי נהג כלפיו ברשלנות וגרם לו נזקים, ביניהם שבירת עצם הבריח ושיתוק. לטענתו לידתו בוצעה בחוסר מקצועיות ותוך הפרת הנהלים של האיגוד הישראלי למיילדות בנוגע ללידת מלקחיים.

עמדת האיגוד הישראלי למיילדות שהיתה מקובלת במועד לידתו בפרקטיקה הרפואית, קובעת כי צורת הלידה תוחלט ע"י מומחה למיילדות, והלידה תתבצע ע"י שני מיילדים שלפחות אחד מהם הוא מומחה למיילדות, או שהתורן הבכיר ורופא מרדים ואף רופא ילדים יהיו זמינים בזמן היילוד, וכן כי יולדת שעוברה במצג עכוז תהיה זכאית להסבר על משמעות המצג הזה ועל ההחלטה לילדה ידנית. כמו כן ילוד באמצעות מכשירים יתבצע ע"י מיילד מומחה או ע"י מתמחה שהוסמך ע"י מנהל המחלקה או ע"י מנהל חדר הלידה.

לטענתו, ביה"ח פעל בניגוד לנהלים אלה. לידתו בוצעה ע"י רופא מתמחה. ביה"ח לא דאג שבלידה יהיה נוכח רופא שהינו מומחה למיילדות או רופא תורן בכיר זמין. בנוסף ההחלטה על צורת הלידה לא התקבלה ע"י מומחה למיילדות. לטענתו לידתו היתה צריכה להתבצע בניתוח קיסרי, ולא בלידת מלקחים. כן טען כי הנתבעת לא הגישה תצהיר של האחות המיילדת כדי לבחון אם היא היתה מספיק מיומנת לחלץ עובר במצב עכוז.

כן טען כי הרופא המיילד לא הסביר לאם התובע את סיכוני לידת מלקחיים, לעומת יילודה בניתוח קיסרי, ואף לא נתן לה אפשרות בחירה בין לידת מלקחיים ללידה בניתוח קיסרי, מה שמהווה לטענתו פגיעה באוטונומיה.

התובע לא הגיש חוות דעת רפואית עקב העלויות הגבוהות וטען כי גם בהיעדרה, סבירה יותר האפשרות כי נזקי הגוף של התובע שנגרמו עקב החילוץ הטראומטי מקורם ברשלנות הרפואית של הצוות שטיפל בו.

הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה- מדוע?

מנגד טענה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה כיוון שלא צורפה לה חוות דעת מרופא מומחה כפי שנדרש בחוק עת רוצים להוכיח טענות שהינן עניין שברפואה.

כן טענה כי לא היו כל אינדיקציות שעשויות למנוע לידה של העובר דרך הנרתיק. אם התובע הגיעה לחדר הלידה כשהיא בשבוע ה – 41 להריונה לאחר שעה של ירידת מים ובמצב של לידה פעילה כשהעובר במצג של עכוז. נעשתה הערכה של משקלו לפיה העובר אינו גדול, ואף נשללה הידרוצפליה של ראשו של העובר (הצטברותם של נוזלים בחדרי המוח שגורמים לעיוותים במוח). כמו כן היתה זו לידה שלישית של האם. לטענתה, הקריטריונים האלה ללידה כזו היו מקובלים באותה עת בפרקטיקה הרפואית בארץ ואף בעולם.

העובר נולד לאחר 20 דקות מרגע קבלתה של האם לחדר הלידה בלידת עכוז, והמלקחיים שימשו להוצאת ראשו כפי שהיה מקובל אותה עת בספרות הרפואית. לטענתה, הלידה לא היתה טראומטית והיא הסתיימה ללא כל סיבוך, והציון לפי סולם אפגר שקיבל התובע ע"י רופא הילדים היה גבוה ומתאים ללידה במצג עכוז.

כן טענה הנתבעת כי בתעודת השחרור של התובע מביה"ח אין כל ממצא של פרע כתפיים, ואף אם זוהה שבר בעצם הבריח אין בכך להעיד על רשלנות רפואית של הצוות הרפואי שיילד את התובע. כן טענה הנתבעת כי הבעיות להן טוען התובע בתנועת כתפו ובהתפתחותו השכלית היו יכולות להתרחש עוד בבטן האם עקב סיבות רבות אחרות.

כן טענו כי להורים רשלנות תורמת של 100% כיוון שהשבר בעצם הבריח הצריך פיזיוטרפיה, אך ההורים לא הגיעו עם בנם לטיפולים.

כן טענה כי הרופא שיילד את התובע היה מתמחה בשנתו הרביעית ועבר בהצלחה את שלב א' בהתמחותו, ולפיכך היה מוסמך לילד את התובע. הוא אף התייעץ לפני הלידה עם רופאים בכירים, וכן טענה כי הרופא הסביר לאם התובע באופן מפורט כי תלד בלידה רגילה.

ביהמ"ש קבע כי ינתן פסק דין על דרך הפשרה לטובת התובע, לפיו הנתבעת תפצה את התובע בסך 10,000 ?. בפסק דין על דרך הפשרה לביהמ"ש סמכות לשקול בנוסף לשיקולי הדין המהותי גם שיקולי צדק שחורגים מהדין המהותי.