תביעות נגד רופאים ברשלנות

ובכן, תחילה חשוב שתדעו כי תביעות רשלנות רפואית עשויות להיגרם במצבים שונים ומשונים, כגון בניתוח, בהריון, בלידה, באבחון, בטיפול תרופתי, ועוד. כל אדם ששוקל להגיש תביעת רשלנות רפואית צריך להיות מודע לקיומם של מספר עקרונות כלליים בסיסיים, אשר נלווים לכל תביעה שכזו. ראשית, על התובע הפוטנציאלי לדעת כי אורך חיי עילת תביעתו מוגבל בזמן, כך שבית המשפט לא ידון בתביעה אם התובע הגיש אותה יותר משבע שנים לאחר היווצרות העילה.

דבר החוק

יחד עם זאת, החוק מונה מספר חריגים שיכולים לסייע לניזוקים. לדוגמא, לא מעט פעמים אנו נתקלים בדיון משפטי על מקרה שארע לקטין לפני למעלה מעשרים שנה, זאת משום שקיימת הוראת התיישנות מיוחדת בנוגע לעילת תביעתם של קטינים, לפיה מתחילים למנות את תקופת שבע השנים של ההתיישנות רק בהגיעו של הקטין לגיל שמונה עשרה. זאת ועוד, דיני הרשלנות הרפואית הכלליים מכירים במצב שבו הניזוק כלל אינו יודע כי רשלנות רפואית מצד רופאיו גרמה לו לנזק. לכן, במצב דברים שכזה יוכל הניזוק להגיש את תביעתו לבית המשפט בתוך שבע שנים מהיום שבו נודע לו על קרות הנזק.

לא למותר לציין כי דיני ההתיישנות רוויים בחריגים וסייגים כך שהעצה הכי טובה שניתן לתת למטופל שניזוק בעקבות רשלנות רפואית הינה לפנות ללא שיהוי לעורך דין המתמחה ברשלנות רפואית, על מנת שינחה אותו לגבי התיישנות התביעה והאופן שבו הניזוק צריך להגישה.

מהו תהליך התביעה?

שנית, תקנות סדר הדין האזרחי, אשר מסדירות את הפרוצדורה הדיונית בבתי המשפט האזרחיים (להבדיל מאלו הפליליים), קובעות כי כל טענה שעוסקת בעניין של מומחיות, לרבות ענייני רפואה, צריכה להיתמך בחוות דעת של מומחה. לפיכך, מרבית התביעות נתמכות בחוות דעת של רופא מומחה, כאשר סוג המומחה תלוי בנסיבות המקרה הספציפי. למשל, אם עסקינן בתביעת רשלנות רפואית הנוגעת להתרשלות במעקב אחר התפתחות ההריון של פלונית, סביר להניח שכתב התביעה ייתמך בחוות דעת של גניקולוג. התובעים הפוטנציאלים צריכים לייחס חשיבות יתרה לחוות הדעת המוגשות על ידם משום שאימוץ מסקנות חוות הדעת על ידי בית המשפט מהווה שלב חשוב בדרך לקבלת התביעה.

מתי תהיה עילה לתביעה?

אדם שאינו בקיא בדיני הרשלנות הרפואית הכלליים נוטה לחשוב שעילת תביעה מתגבשת רק במקרים של התרשלות אקטיבית, למשל: גרימת נזק לאיברים פנימיים במהלך ניתוח כירורגי להסרת גידול. יחד עם זאת, בתי המשפט עסקו ועוסקים באין ספור מקרים שבהם בוצעה הרשלנות על דרך המחדל. ודוק, עסקינן במקרים שבהם מדע הרפואה מחייב את הצוות הרפואי המטפל במטופל לנהוג בדרך מסויימת, אולם אותו צוות לא בחר בדרך זו מסיבה כזו או אחרת. הנה כי כן, במקרים אלו לא מדובר על פעולה אקטיבית שהובילה לנזקיו של התובע הפוטנציאלי, אלא באי נקיטה בפעולה שהיה חובה לבצע בנסיבות העניין.

בהקשר של רשלנות רפואית על דרך המחדל יפה פסיקתו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר פסק לתובע פיצוי בסך של כמיליון וחצי שקלים בשל העובדה שהרופא שטיפל בו לא הפנה אותו לרופא נוירולוג, על אף שהייתה עליו חובה לעשות כן (ת"א 6359/04 אביטן נ' שירותי בריאות כללית).

עמדנו לעיל על שלושה קריטריונים כלליים בדיני הרשלנות הרפואית, שהם בבחינת קצה הקרחון בכל מה שנוגע לכללים הדיוניים והמהותיים בענף משפטי זה.