רשלנות רפואית של רופא נשים

אי זיהוי של לידה מוקדמת, על ידי רופא הנשים, הוביל ללידה של פגים

בראשית חודש אוגוסט, בשנת 1995, נולדו התאומות עדי ושני, לאחר שאימן, סיגלית, עברה לידה מוקדמת. מאחר והלידה נערכה כבר בשבוע ה-25 להריונה של סיגלית, נולדו התאומות במשקל נמוך מאוד, כשהן סובלות מנזקים רבים האופייניים לפגים.

כנגד מכבי שירותי בריאות הוגשה תביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית של רופא שהועסק על ידה. התביעה כללה את העילה העצמאית של התאומות בגין נזקיהן, את תביעתה של סיגלית על הסבל ועוגמת הנפש שנגרמו לה במהלך ולאחר הלידה, ואת תביעתם של סיגלית ובעלה, אלי, על ההוצאות הרבות הנדרשות מהם כמטיבים של התאומות.

דבריה של האם

כלל התביעות התרכזו סביב הטענה, כי רופא הנשים שעקב אחר הריונה של סיגלית התרשל בכך שלא אבחן בזמן, כי מתפתחת אצל סיגלית לידה מוקדמת, כאשר הדגש הושם על שאירע בביקור שערכה אצלו סיגלית, פחות מיממה לפני לידת התאומות. הצדדים לא נחלקו לגבי קיומו של הביקור, אך מכאן ואילך הם נחלקו לגבי שאר עובדות המקרה, החל מהביקור ועד ללידה שאירעה במהלך הלילה. כך למשל, סיגלית טענה, כי התלוננה במהלך הביקור על כאבי בטן ולחצים, אך הרופא, לא ערך בדיקה וגינלית ולא אבחן כי היא מצויה במצב של לידה מוקדמת. מנגד, טען הרופא, שסיגלית לא התלוננה על כאבים במהלך הביקור, והוא לא ערך לה בדיקה וגינאלית, שכן זו אינה מתבצעת כדבר שבשגרה.

ניתן לסכם ולומר כי המחלוקת המשפטית בין הצדדים עסקה בשלוש שאלות. ראשית, האם התרשל הרופא בכך שלא זיהה כי מדובר בלידה מוקדמת והפנה את סיגלית לבית החולים באופן מיידי. שנית, האם הגעה מוקדמת לבית החולים הייתה מונעת או לכל הפחות מעכבת את הלידה המוקדמת. שלישית, האם עיכוב והלידה המוקדמת היה מונע או לכל הפחות מפחית את הנזק שנגרם לתאומות.

דבריו וקביעתו של בית המשפט

לאחר בחינת הממצאים והעדויות, מצא בית המשפט את גרסתה של סיגלית לגבי תלונותיה אמינה. לאור זאת, נקבע, כי היה על הרופא לכל הפחות לבצע בדיקה של צוואר הרחם, להפנות את סיגלית לבדיקת מוניטור, או לשולחה למיון, ומשלא פעל הרופא באחת משלוש דרכים אלו, הוא סטה מסטנדרט ההתנהלות הרפואית הסבירה.

משהגיע למסקנה זו, קבע בית המשפט, כי התרשלותו של הרופא, מנעה מסיגלית את הסיכוי לקבל סטרואידים מעכבי לידה, ועל כן מנעה את האפשרות לעכב את הלידה ולמנוע את הנזקים שנגרמו לתאומות. אמנם, אין מסקנות ברורות לגבי התועלת שהייתה בשימוש באותם מעכבי לידה, אך מכיוון שהייתה נהוגה באותה התקופה פרקטיקה של מתן סטרואידים במצבים מעין זה, הניח בית המשפט שההסתברות שהטיפול היה אפקטיבי גם במקרה זה, גבוהה מההסתברות שהטיפול היה לא אפקטיבי.

בית המשפט הוסיף וקבע, כי התרשלות הרופא מנעה למעשה סיכוי של 50% לעיכוב הלידה, ועל כן חייב בית המשפט את קופת החולים בתשלום פיצויים על סך של כ-50% מהנזקים שנגרמו לתאומות ולבני המשפחה.

ת"א 60736/04