רשלנות רפואית בניתוח לקיצור קיבה – מאמר ראשון בסדרה

מאמר זה עוסק בשאלה מהו פרק הזמן הסביר לקבלת ההחלטה על ידי הרופא המטפל על הוצאת הטבעת שמותקנת בקיבה בסיטואציה בה המטופל אינו מצליח לשוב לשגרת חייו לאחר ניתוח לקיצור קיבה וממשיך להתלונן על קשיים בעיכול המזון, והאם עיכוב בהחלטה זו מהווה רשלנות רפואית בניתוח.

תביעות עקב ניתוחים לקיצור קיבה

מדובר במקרה שנידון בת"א (י-ם) 6004/04) שדה נ' דודאי. שם דובר בתביעה אשר הוגשה לבית המשפט השלום בירושלים על ידי מר שדה שעבר שני ניתוחים לקיצור קיבה. הניתוח הראשון בוצע בגופו בשנת 1994, כאשר לאחריו הצליח מר שדה לרדת במשקלו, אך עם חלוף השנים העלה במשקלו שוב, עד שהגיע למשקלו קודם הניתוח. משכך, בשנת 1998 פנה מר שדה לד"ר דודאי לביצוע ניתוח נוסף לקיצור קיבה בגישה לפרוסקופית, גישה שנחשבת חדשה ובלעדית לתיקון ניתוחים קודמים. ואכן, הניתוח בוצע על ידי ד"ר דודאי, אך לאחר הניתוח החל מר שדה לסבול  מכאבי בטן, מצרבות ומהקאות ומצבו הרפואי החמיר.

טענותיו של התובע

מר שדה הציג בפני בית המשפט במסגרת תביעת רשלנות רפואית בניתוח הנ"ל, שטרם ביצוע הניתוח לקיצור קיבה, הציג בפניו ד"ר דודאי מצג לפיו מעולם לא נכשל בניתוח לקיצור קיבה שביצע, למעט שני מקרים בלבד בהם נפתרה הבעיה באמצעות החלפת תפריט ותזונה נכונה. מר שדה טען שמצג זה הוא אשר שכנע אותו לבצע את הניתוח האמור אצל ד"ר דודאי דווקא. אך, לטענת מר שדה במקרה שלו הניתוח לא הצליח מכיוון שלאחר הניתוח הוא החל לסבול מכאבי בטן מצרבות ומהקאות חוזרות ונשנות, כאשר שינויים שנערכו בתפריט לא הועילו למצבו. משכך, טען מר שדה במסגרת תביעת רשלנות רפואית בניתוח זו שהוא נאלץ, להתקיים תקופה ארוכה מאוכל נוזלי בלבד, ולא היה באפשרותו לעכל אוכל מוצק כלל, דבר אשר פגע באיכות חייו.

עוד טען מר שדה כי כאשר הוא פנה לד"ר דודאי ושטח בפניו את תלונותיו, ד"ר דודאי לא התייחס לתלונות שלו באופן רציני, והאשים את מר שדה עצמו באי ביצוע הנחיותיו. במהלך אותו תקופה, ביקר מר שדה פעמים רבות אצל ד"ר דודאי, אשר בדק אותו, ואף אשפז אותו במספר הזדמנויות. יחד עם זאת, מאחר שד"ר דודאי לא הציע שום פתרון אפקטיבי לבעיותיו של מר שדה, ולאחר כשנתיים וחצי, נואש מר שדה מהתייחסותו של ד"ר דודאי ופנה לחפש טיפול רפואי אצל רופאים אחרים.

לבסוף, רק כארבע שנים לאחר ביצוע הניתוח המתקן לקיצור קיבה, אותו ניתוח שבוצע בשנת 1998, עבר מר שדה ניתוח נוסף להוצאת הטבעת שהותקנה בקיבתו. ניתוח זה שיפר את מצבו באופן ניכר, וזה עורר אצל מר שדה את החשש שכל התנהלותו של ד"ר דודאי הייתה רשלנית, שכן זה לא זיהה את הצורך בהוצאת הטבעת שהותקנה בקיבה, טבעת אשר הביאה, כאמור, לסבל רב למר שדה. משכך, הגיש מר שדה את תביעת רשלנות רפואית בניתוח כנגד ד"ר דודאי.

בית המשפט על האירוע

בהחלטתו הסתמך בית המשפט על חוות דעת רפואית, שהוגשה לבית המשפט ובה נטען שהטבעת שהותקנה בקיבתו של מר שדה בניתוח המתקן הביאה ללחץ מוגזם על הקיבה ועל הושט וכתוצאה מכך התרחב החלק הפרסטנוטי של הושט. דבר זה הביא לכאבי בטן, להקאות ולאי יכולת לאכול מזון מוצק, כפי אכן שהציג מר שדה.

כמו כן, נכתב בחוות הדעת שעל פי הספרות הרפואית המקצועית יש להמתין כשנתיים ממועד הניתוח עד להוצאת הטבעת. אך במקרה זה על אף שמר שדה המשיך להיות מטופל אצל ד"ר דודאי כשנתיים וחצי לאחר הניתוח, ד"ר דודאי לא העלה אפשרות זו, של הוצאת הטבעת, בפניו. רק לאחר שמר שדה פנה לטיפול רפואי במקום אחר, זוהה הצורך בהוצאת הטבעת מהקיבה, ובוצע ניתוח נוסף לצורך כך. עוד נכתב בחוות הדעת שהוגשה לבית המשפט, במקרה של תסמינים כגון אלו מהם סבל מר שדה, עריכת ניתוח להוצאת הטבעת ארבע שנים לאחר ניתוח הלפרוסקופיה, זוהי השהייה בלתי סבירה של החלטה לניתוח.

בית המשפט קיבל את חוות הדעת הרפואית שהוצגה בפניו במסגרת הליכי תביעת רשלנות רפואית בניתוח הנ"ל, וקבע שד"ר דודאי התרשל בטיפולו הרפואי במר שדה, שכן לא העניק למר שדה טיפול סביר ונאות בהתאם לנורמות הרפואיות, והביא לכך שמר שדה נאלץ לפנות לבתי חולים אחרים על מנת לקבל טיפול רפואי מתאים למצבו.

בכלל זה, בית המשפט קיבל את חוות הדעת הרפואית, לפיה החלטה להוצאת הטבעת מהקיבה, לא סביר שתתקבל תוך ארבע שנים ממועד הניתוח, כאשר קיימת אינדיקציה לכך שהטבעת גורמת לקשיים בעיכול המזון, כפי שארע אצל מר שדה.

בית המשפט קבע שמר שדה זכאי לפיצויים עבור רשלנותו של ד"ר דודאי בטיפול בו לאחר הניתוח להצרת הקיבה, וחייבו, יחד עם בית החולים בו נערך הניתוח, בסך של 225,000 ש"ח בצרוף שכ"ט עו"ד בסך של 45,000 ש"ח בתוספת מע"מ, עבור נזק זה.