רשלנות רפואית בהריון ולידה | שיתוק מוחין

תקלה טרגית הובילה לשיתוק מוחין

כשרבקה הייתה בשבוע ה-27 להריונה, היא ילדה את ביתה, ג'מילה, במשקל 1,225 גרם בלבד, כשהיא סובלת משיתוק מוחין.

בשמה של ג'מילה הוגשה תביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית שיתוק מוחין, בטענה, כי השתלשלות האירועים אשר הובילה לתוצאה הטרגית, יכולה הייתה להימנע אילולא התרשל הרופא וסבר, כי רבקה נמצאת בשבוע ה-17 להריונה ולא בשבוע ה-27.

במהלך חודש אוקטובר 1989, נבדקה רבקה על ידי רופא, לאחר שהתלוננה על דימום שנמשך במשך יומיים. הרופא הפנה אותה למיון נשים בבית החולים, תוך שהוא מציין במכתב ההפניה תרתי  דסתרי, מחד, הוא כתב, כי תאריך הוסת האחרונה הוא יוני 1989, אך מאידך ציין, שרבקה נמצאת בחודש השישי-שביעי להריונה. במיון נבדקה רבקה על ידי רופא שציין את תאריך הוסת האחרונה ביוני 1989, ולאור תוצאות הבדיקות שערך הורה לשחרר אותה לביתה, ולהמשיך את המעקב בטיפת חלב.

נקבע כי הילדה סובלת משיתוק מוחין

אך כבר למחרת בערב, הגיעה רבקה לחדר לידה עקב צירים ודימום, כשהפעם מצוין שהוסת  האחרונה אירעה באפריל, ושהיא בשבוע ה-27 להריונה. ג'מילה נולדה עוד באותו יום, וכאמור, נקבע, שהיא סובלת משיתוק מוחין. הצדדים אינם חלוקים עוד בשאלת התרשלותו של הרופא, ומוסכם, כי טעות של עשרה שבועות בהערכת גיל העובר היא בלתי סבירה ועולה כדי רשלנות, מה גם שהדבר יכול היה להתבהר לרופא בקלות, אילו היה שואל את רבקה מספר שאלות בסיסיות. לפיכך, מתמצאת המחלוקת בשאלה, האם קיים קשר סיבתי בין רשלנותו הרפואית של הרופא לבין שיתוק המוחין ממנו סובלת ג'מילה.

בית המשפט המחוזי, שדן ראשון בתיק, סבר, כי מאחר ולא היו סימנים ללידה מוקדמת, הרופא לא היה צריך לאשפז את רבקה, ואף אם הייתה מתאשפזת הסיכוי שהייתה מקבלת סטרואידים לעיכוב הלידה אפסיים, הן משום שלא היו סימנים ללידה מוקדמת, והן משום שבשנת 1989 לא היה מקובל לתת סטרואידים במצבים כאלה.

בית המשפט העליון קבע כי מדובר בשרשרת אירועים השזורים אחד בשני

ראשית, אילו ידע רופא המיון שרבקה מצויה בשבוע ה-27, היה מבצע בדיקות אולטרה סאונד ומוניטור. שנית, אמנם חלוקים המומחים האם בדיקות אלו היו מגלות חשד ללידה מוקדמת, אך מכיוון שהתרשלות הרופא היא שהביא למצב שאין יכולת להכריע בשאלה זו, יש להפעיל את דוקטרינת הנזק הראייתי, ולהעביר את נטל ההוכחה לכתפי הרופא. בית המשפט הוסיף, כי הרופא לא עמד בנטל, ויש לקבוע שאילו הייתה נערכות הבדיקות היו מתגלים סימנים של לידה מוקדמת.

שלישית, לגבי המחלוקת האם מקובל היה באותה תקופה לתת סטרואידים במצב כזה, מאחר ואחד ממומחי ההגנה תמך בטענת התביעה, יש לומר שאכן היה מקובל בישראל באותה תקופה ליתן סטרואידים במצב של חשש ללידה מוקדמת. רביעית, קיימת עמימות לגבי יכולת הסטרואידים למנוע את השיתוק ממנו סובלת ג'מילה, אך גם כאן, יש להפעיל את דוקטרינת הנזק הראייתי ולהעביר את נטל ההוכחה לכתפיו של הרופא, וגם כאן הרופא לא עמד בנטל.

לאור כל זאת, קיבל בית המשפט את ערעורה של ג'מילה, וקבע, כי על הרופא לפצותה במלוא הנזקים שנגרמו לה.

ע"א  10766/05