הוגשה תביעה בגין רשלנות רפואית באבחון סרטן השד

סרטן השד הינו מחלה המתפתחת בשד ושולחת גרורות לאיברים אחרים בגוף ? התאים הסרטניים חודרים לאיזור בית השחי ועלולים להתפשט לזרם הדם ועל ידי כך להגיע לכבד ואף למוח. בתחילתה של המחלה יופיעו גושים לא כואבים בשד ועל כן ניתן לאבחן אותה על ידי מישוש. כמו כן, שינויים בצורת השד, הפרשות מהפיטמות, היווצרות כלי דם, עשויים גם הם להעיד על התפתחותו של גידול סרטני באיזור.

במידה וישנם סימפטומים המעידים על מחלת סרטן השד, על הרופא המטפל להפנות את המטופל (לרוב מופיעה המחלה אצל מטופלות) לבדיקת ממוגרפיה, במסגרתה מבצעים לשד החשוד צילום רנטגן. לצד בדיקה זו, ניתן לבצע במטופל גם בדיקת MRI, שהינה הבדיקה היעילה ביותר לאבחון סרטן השד.

מקרה של איחור באבחון אשר הוביל למות המטופל

תביעת רשלנות רפואית שהוגשה לבית המשפט המחוזי מגוללת נסיבות של התרשלות באבחון, אשר הובילה למותה של גברת קרן ז"ל. על פי תיאור העובדות, עולה כי במהלך בדיקה שגרתית בשדיה נתגלו מספר גושים בשדה השמאלי. לאור זאת הפנה אותה רופא המשפחה לבית החולים, שם ניסה הצוות הרפואי לשאוב נוזלים מאותם גושים, אך ללא כל הצלחה. למנוחה נאמר כי העובדה שאין בגושים כל נוזל, מעידה שלא מדובר בסרטן השד ועל כן אין כל צורך להפנותה לביופסיה. לאחר תקופה מסויימת החלה המנוחה לסבול מכאבים עזים בגבה והרופאים שטיפלו בה, ייחסו את אותם כאבים לתאונת דרכים שעברה עוד לפני שאותרו הגושים בשדה.

מה היו תוצאות בדיקות האולטראסאונד?

לאחר שהטיפולים האורטופדיים לא הועילו למנוחה, סברו הרופאים שמא מדובר בתופעה נפשית ועל כן הפנו את המנוחה לטיפולים פסיכיאטריים, חרף הפצרותיה כי הכאבים הממשיים בגבה הולכים וגוברים. לאחר מספר חודשים נעתר רופא הממשפחה לתלונותיה והפנה אותה לביצוע בדיקת אולטראסאונד, שם נראו גידולים בגב, בצוואר ובאיזורים נוספים, אשר כולם נובעים מהגידול הסרטני בשדה השמאלית. כעבור שש שנים שלוו בטיפולים כימוטרפיים קשים מנשוא, נפטרה המנוחה.

בית המשפט פסק וקבע

בית המשפט המחוזי מצא את שלושת הרופאים שקיבלו את פניה של המנוחה בשלבים הראשונים של התפרצות המחלה, אחראים למותה. על פי פסק הדין, התנהלותם של הרופאים המטפלים מהווה רשלנות רפואית, שכן הופיעו במנוחה כל הסימפטומים המעידים על כך שהיא סובלת ממחלת סרטן. הופעת הסימפטומים האמורים חייבה את הרופאים הנתבעים להפנות את המנוחה לביצוע בדיקת ביופסיה באופן מיידי, כאשר עריכתה במועד הייתה משפרת פלאים את סיכויי החלמתה וסביר שאף הייתה מונעת את מותה.

בית המשפט הפריד בין הפיצויים המגיעים לבנותיה של המנוחה לבין עיזבונה, כך שלבנותיה פסק על סך של כשלושים אלף שקלים ולעיזבונה סכום רב יותר המגיע לכשלוש מאות וחמישים אלף ש"ח. שני הצדדים הגישו ערעורים מטעמם, אשר התמקדו בפסיקת הפיצויים וראשי הנזק. הבנות טענו כי יש להכיר בעילת תביעה עצמאית שלהן לאור הנזק הנפשי שנגרם להם בשל מות אימן. לעומת זאת, הנתבעים טענו כי הסכומים שפסק בית משפט קמא בגין הכאב והסבל הינם מופרזים.

בית המשפט דוחה את הערעורים וקובע כי אין לתבוע פיצויים בגין עוגמת נפש הנגרמת בעקבות מוות של אדם אחר. החריג היחידי לכלל זה מוחל כאשר הנזק הנפשי נגרם באופן ישיר בשל נוכחות מיידית או קרובה בזירת האירוע שבה ארע המוות של האדם האחר. במקרה דנן הבנות ליוו את האם לאורך שנות הטיפול ועל כן חריג זה לא מתקיים וערעורן נדחה.

ע"א 7836/95