עקירת שיניים שהסתיימה בתביעת רשלנות רפואית

מוחמד (שם בדוי), בחור צעיר בתחילת שנות השלושים לחייו, שהבחין כי השיניים הקדמיות שלו נדחסות זו לעבר זו, החליט לפנות אל רופא השיניים, הנמצא במקום מגוריו לקבלת טיפול שיניים מתאים. רופא השיניים שלו ביצע צילום שיניים בו במקום וטען בפני מוחמד שעליו לעבור הליך כירורגי של עקירת שתי שיניו, שיניים מספר 38 ו ? 48. נקבע מועד לביצוע ההליך לאחר מספר ימים.

ביום הטיפול, הגיע מוחמד אל מרפאתו של רופא השיניים ולפני שהחל הטיפול, הודיע לו הרופא שיעקור את השיניים 37 ו ? 47 כדי שהשיניים 38 ו ? 48 ימלאו את החלל, ששיניים אלו יותירו. עוד הוסיף הרופא כי גם כך שיניים 37 ו ? 47 סובלות מעששת חמורה ויש לעקרן.

רשלנות רפואית  והתנהלות לקויה? בחינת העניין בבית המשפט

מוחמד, לאחר שנעזר בעורך דינו המתמחה בנושאי רשלנות רפואית בשיניים, החליט לפנות אל בית המשפט ולהגיש תביעת רשלנות רפואית. מוחמד תובע את רופא השיניים שלו בטענה שהותיר במהלך עקירת השיניים גוף זר בפיו, שהינו חלק מתכתי שבו נעזר לצורך העקירה. מעצם הותרת חלק זר זה הרי שמדובר במקרה של רשלנות רפואית, לטענתו של מוחמד. חלק זה שנותר בפיו של מוחמד הוביל להפרעה תפקודית קשה בשל המחסור בשיניים טוחנות, לדלקת חמורה ולפגיעה באיכות החיים. כל זאת גם לצד טיפול העקירה שבוצע והשיקולים הנלווים לו, שאינם היו מקצועיים.

הנתבע מצידו, רופא השיניים של מוחמד שביצע את ההליך הרפואי, דוחה את טענותיו של מוחמד שזהו מקרה של רשלנות רפואית, וטוען כי ההליך הרפואי שבוצע הינו הליך מקובל. באשר לטענות הגוף הזר שנשאר, התעלם מהן.

שופטת בית המשפט המחוזי, בבואה לבחון את תביעת רשלנות זו, ותוך התייחסות לטענותיהם של שני הצדדים, לרבות התייחסות לחוות דעתם של מומחים, ביקשה להיעזר ברופאת שיניים מומחית שתבדוק את הממצאים. רופאת שיניים זו טענה שסיכוין של שיני הבינה, שנותרו בפיו של מוחמד, לבקוע במקומן של הטוחנות שנעקרו, קלוש מאד, וזאת בהסתמך על הצילום הפנוראמי שבוצע על ידי רופא השיניים ונמסר לבית המשפט כעדות. עוד הוסיפה המומחית שעל פי צילום זה לא ניתן לזהות מקרה של עששת בשיניים שנעקרו, כפי שטען רופא השיניים.

מה חושבת השופטת?

לאור האמור לעיל, ותוך התייחסות גם לדבריה של רופאת השיניים המומחית מטעם בית המשפט, החליטה השופטת במסגרת תביעת רשלנות רפואית זו, כי אכן מדובר במקרה של טיפול לקוי וכי תפקודו של רופא השיניים איננו עומד במבחן הרופא הסביר. לטענתה של השופטת, בהסתמך על חוות דעתה של המומחית, היה על רופא השיניים להפנות את מוחמד לרופא כירורג, המתמחה בפה ולסת, לביצוע עקירת שיני הבינה הכלואות. הדרך שבה בחר רופא השיניים לפעול, בסופו של דבר, איננה חלופה ראויה, שכן השיניים שנעקרו היו שיניים בריאות. טיפול מסוג זה אצל רופא כירורג מומחה הינו טיפול פשוט ומהיר ואין סיבה שלא לבחור בו.

עוד הוסיפה השופטת כי מקרה זה של רשלנות רפואית איננו מתייחס רק לטיפול הלקוי שבוצע אלא גם לעובדה שלא נוהל רישום רפואי מסודר במסגרת הטיפול שניתן, הליך שהינו הכרחי וחשוב במיוחד.

על כל אלה, פסקה השופטת תשלום פיצויים על סך של 5,000 ? בגין הפסד ימי עבודה, פיצוי על סך של 1,000 בגין הוצאות שונות, לרבות הוצאות נסיעות, ובגין  טיפולי השיניים סך של 31,000 ?. עבור הכאב והסבל שנגרמו למוחמד כתוצאה מהטיפול והתופעות הנלוות לו, פסקה השופטת סך של 10,000 ? ועבור טיפולי שיניים עתידיים פסקה פיצוי בגובה של 12,000 ?. על כל אלה, יש להוסיף את התשלום עבור שכר הטרחה לעורך הדין, סכום שהוא בגובה של 20% מסך הפיצוי כולו.