ניתוח הטחורים החדשני לא צלח – בית המשפט: "מדובר ברשלנות רפואית"

הרפואה המתקדמת מציעה טיפולים חדשניים שמטרתם להוביל את הרפואה צעד אחד קדימה ולהביא לתוצאות טיפול טובות יותר, עם זאת בעת ביצוע הליך רפואי חדשני, חובה לקבל את הסכמת המטופל לכך וליידע אותו כי זהו הטיפול שהוא הולך לעבור ולא את הטיפול הקלאסי והמוכר, כדי שהוא יוכל לקבל החלטה והסכמה לטיפול תוך שהוא מודע לכל הסיכונים והסיבוכים האפשריים הקיימים בביצועו.
הרופאים ביצעו ניתוח טחורים חדשני מבלי לידע את המטופלת על כך- האם מדובר ברשלנות רפואית?

הטיפול החדשני בטחורים כשל

ענת (שם בדוי) החלה לסבול מדימום באזור פי הטבעת וקיבלה הפניה מאת הרופא המטפל בקופת חולים למרפאה גסטרואנטרולוגיה בבית החולים. בבדיקה שנערכה לה נמצא כי יש לה צניחת פוליפ וטחורים פנימיים והומלץ לה לעבור ניתוח. כחודש מאוחר מיותר עברה ענת את ניתוח הטחורים בשיטה חדשנית שבה נכרתו שני הפוליפים.
יום למחרת הניתוח שוחררה ענת מבית החולים אך בעקבות חולשה וכאבים חזרה לבית החולים כאשר בדיקות שנערכו מצאו כי קיימת בעיה באזור הרקטום והוחלט לבצע ניתוח דחוף נוסף שבמהלכו נתגלה קרע במקום שדרש איחוי מידי וכעבור כשבוע היא שוחררה לביתה תוך הוראה לחזור לביקורת בתום שלושה שבועות אך עוד קודם לכן , בעקבות בדיקת חוקן נמצא כי יש חשד לדלף ויש לבצע ניתוח שלישי ונוסף לשם סגירת הסטומה.

לאחר הניתוח השלישי נוצרה נכות באזור פי הטבעת דבר אשר השפיע באופן קשה על התפקוד הפיזי והנפשי של ענת והיא התקשתה לחזור לתפקוד הרגיל ונכנסה לדיכאונות קשים ביותר.

הוגשה תביעה בגין רשלנות רפואית – האם הניתוח היה רשלני ?

התביעה הוגשה לבית משפט השלום בטענה כי הטיפול נעשה בשיטת המכלב שהינה חדשנית ואין בה מספיק ניסיון וכי המצב הבריאותי של ענת לא התאים לטיפול בשיטה הזו שאינה מתאימה לבעיות טחורים בנוסף, טענה ענת כי היא לא קיבלה כל הסבר בנוגע לניתוח וכי המדובר היה בשיטת ניתוח חדשה וניסיונית אלא אף להפך, נאמר לה כי הניתוח הינו פשוט ביותר ומהיר.

מנגד נטען על ידי הצוות הרפואי כי ענת קיבלה הסבר מלא ומפורט על הניתוח ואף חתמה על טופס הסכמה לניתוח.
בית משפט השלום דן בטענות הצדדים כפי שאלו הובאו בפניו וקבע כי לא ניתן לומר כי הייתה הסכמה מדעת של ענת לטיפול, לא הוצגה בפניה האפשרות לטיפול החליפי הקלאסי וסביר להניח כי באם היו מציינים בפניה כי מדובר בשיטת ניתוח חדשה הרי לא הייתה מסכימה לעבור את הניתוח בשיטה הזו.

קובע בית המשפט שדווקא משום שמדובר בניתוח חדשני ובלתי מוכר, חובת הרופאים לתת הסבר וליידע את המטופלת על הסיכונים הכרוכים בביצוע ניתוח בשיטה זו ואת האפשרות לעבור ניתוח בשיטה הקלאסית במקום זאת גדולה יותר ומכיוון שהצוות הרפואי לא פעל כך, הרי הופרה החובה הנדרשת לקבלת הסמכה מדעת וזאת במיוחד במקרה שזה אינו ניתוח חירום ודחוף, אלא ניתן היה לשתף את ענת בכל האלטרנטיבות הטיפוליות כדי שתוכל לקבל את ההחלטה הטובה ביותר לדרך הטיפול המתאימה עבורה.

לעניין רשלנות רפואית בניתוח, נטען על ידי התובעת ענת כי הנקב במעי הוא תוצאה שכך שמכשיר המכלב הוחדר באופן עמוק ובכך נפגע המעי באופן חמור, כאשר מנגד הצוות הרפואי טען בהתאם לחוות דעת המומחה הרפואי כי אין אפשרות לומר כי הנקב נוצר מהמכשיר.

בית המשפט קבע מדובר ברשלנות רפואית

בית המשפט קבע כי הייתה בעייתיות ברישום הרפואי לכל אורך הטיפולים השונים ולא היה כל אזכור בנוגע לכאבים מהם סבלה ענת לאחר הניתוח ולפיכך נטל ההוכחה עבר לצוות הרפואי בכך שלא התרשלו ומכיוון שלא הצליחו להוכיח זאת פוסק בית המשפט כי הצוות הרפואי התרשל בטיפול שניתן לענת ובכך הסב לה נזק רב.
בעקבות הניתוחים טוענת ענת לנזקים קשים: צלקות, בעיית שמיעה, דיכאון נפשי וצורך בנטילת תרופות. בית המשפט בהתאם לחוות דעת המומחים הרפואיים קובע כי יש קשר סיבתי בין הטיפול התרופתי שקיבלה ענת לבין הירידה שנגרמה לה בשמיעה והנכות בשמיעה עומדת בשיעור של 30%.

קודם להליך הרפואי, הייתה תפקדה ענת באופן עצמאי והייתה פעילה חברתית תוך שהיא מנהלת את משפחה עם 4 ילדים אך בעקבות הניתוחים החלה לסבול ענת מבעיה נפשית שבא לידי ביטוי החל מדיכאון ועד למחשבות אבדניות ולפיכך בית משפט השלום קובע כי מדובר בנכות נפשית בשיעור של 50% וזאת בהתבסס על חוות דעת המומחים הרפואיים ושמיעת העדויות. כך הנכות הרפואית המשוקללת עומדת על 72%.

בנוסף, נגרמה לענת נכות תפקודית, שכן בשל המצב הפיזי והנפשי היא נזקקה להשגחה מצד בני משפחתה וסיוע בהתנהלות היומיומית ואף קבלת עזרה צמודה במשק הבית תוך שהיא נוטה להסתגר בבית. ולפיכך קובע בית המשפט כי הנכות התפקודית צריכה להיות בשיעור של 60%.
בית המשפט התייחס בקביעת גובה הפיצוי לראשי הנזק של : עזרה לזולת בעבר ובהווה, הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, הוצאות לטיפולים נפשיים בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות כלליות ונסיעות, כאב וסבל ובהתאם לכל אלו פוסק כי על הצוות הרפואי לשאת באחריות לנזק שנגרם לענת ולפצות בגינו בסכום של מעל ל- 700,000 ?

ת"א 21927-08