חקירה של רשלנות רפואית ? על ידי מי מתבצעות?

חוק זכויות החולה, התשנ"ו ? 1996 מגדיר, בסעיף 21, את מעמדה של "ועדת בדיקה".

ועדה זו מוגדרת כ"ועדה שהוקמה לשם בדיקת תלונה של מטופל או של נציגו או לשם בדיקת אירוע חריג הנוגע למתן טיפול רפואי, על ידי כל אחד מאלה: (1) מנהל מוסד רפואי לגבי טיפול רפואי שניתן במסגרת אותו מוסד; (2) מנהל קופת חולים לגבי טיפול רפואי שניתן במוסד ממוסדות קופת החולים; (3) המנהל הכללי או מי שהוא הסמיך." משכך הרי שברור, שועדות אלו גם לערוך חקירה של רשלנות רפואית. 

אחת השאלות המעניינות ביותר שעולות בהקשר של הועדות הללו ? היא האם הממצאים והדו"ח הסופי של הועדות יכולות להימסר לחולה או למשפחתו. שאלה זו התעוררה לראשונה טרם חקיקה החוק, ברע"א 1412/94 ההסתדרות המדיצינית הדסה עין כרם נגד גלעד. באותו מקרה דובר באדם שאושפז בבית חולים עקב ניסיון התאבדות. על אף שהוא הושם תחת פיקוח ושמירה, ועל אף שמשפחתו התריעה מפני ניסיון התאבדות נוסף, בסופו של יום, קפץ האדם מהקומה השמינית של בית החולים אל מותו.

הגשת דו"ח הבדיקה הפנימית

בעקבות האירוע מינה מנהל בית החולים צוות רפואי פנימי על מנת שיעשה בדיקה של האירועים ויבחן האם דובר ברשלנות רפואית. הצוות ביצע בדיקה והגיש את הדו"ח למנהל בית החולים. לאחר זמן מה הגישה משפחתו של המנוח תביעה לבית המשפט המחוזי בטענה שבית החולים התרשל בטיפולו בו ושעקב רשלנות זו קפץ המנוח אל מותו. במהלך הדיון בתיק התבקש בית החולים לחשוף בפני משפחת המנוח ובית המשפט את דו"ח הבדיקה הפנימית. ואולם בית החולים סירב לעשות כן, וטען לחיסיון הדו"ח מאחר שלטענתו חשיפתו של הדו"ח תפגע בכנות הליכי הבדיקה האמורים שכן הרופאים יפחדו לדבר באופן גלוי. שאלה זו היא אשר נידונה ברע"א.

לאחר שבית המשפט שמע את טענות הצדדים הוא קבע בסופו של יום כי דו"ח חקירה של רשלנות רפואית, אותו הדו"ח שערך בית החולים, אינו חסוי והורה לבית החולים להעבירו למשפחת המנוח. במסגרת זו קבע בית המשפט כי –

"לחולה זכות לקבל מידע על הטיפול הרפואי שקיבל בבית החולים, וכנגד זכות זו עומדת חובת הרופא ובית החולים למסור לחולה את המידע שבידם באשר לטיפול שקיבל, תוצאותיו ועלילותיו. זכות זאת נגזרת מחבות הזהירות הכללית שהרופא ובית החולים חבים לחולה. היא נגזרת מזכותנו לדעת על עצמנו, המהווה ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי של האדם והמבטאת את כבודנו כאדם.

מהם זכויותיו של החולה?

כשם שיש לאדם זכות לדעת מה ייעשה בגופו, כן עומדת לו הזכות לדעת מה נעשה בגופו… זכותו של אדם על גופו, חירותו לקבל החלטות באשר לגופו וזכותו היסודית של הפרט לאוטונומיה – כל אלה מחייבים לא רק לקבל את ההסכמה מדעת לכל טיפול שייעשה באדם בעתיד, אלא מחייבים גם ליתן לאדם כל מידע הקיים באשר למה שנעשה בו בעבר. הפרט זכאי לדעת על אירועים, מעשים, מחדלים והוראות הביאו אותו למצב שבו הוא נתון עתה, לאחר הטיפול. הכרה בחיסיון בפני גילוי דו"ח ביקורת פנימית של בית החולים פוגעת בזכויות אלו של האדם לדעת מה נעשה בו ואינה מתיישבת עם זכויות אלו."

כשנתיים לאחר מתן ההחלטה של בית המשפט בתיק זה, נחקק חוק זכויות החולה. למעשה, החוק קיבל את העמדה של בית המשפט עליון לפיה דו"חות הבדיקה של בתי החולים שנערכים לצורך בחינת אירועים חריגים בטיפול רפואיים, ומהווים, בין היתר, חקירה של רשלנות רפואית, צריכים להיות חשופים לחולים ולמשפחתם, אך הגביל זאת במעט. למשל ? החוק קובע כי להבדיל מהדו"ח עצמו, הפרוטוקולים של ועודת הבדיקה לא ימסרו לחולה ולמשפחתו, אלא למי שמינה את ועדת הבדיקה ולמנכ"ל משרד הבריאות.

בנוסף, קבע החוק כי בהסתמך על הדו"ח של ועדת הבדיקה מוסמך מנכ"ל משרד הבריאות לפתוח בהליך משמעתי או להגיש תלונה במשטרה כנגד החשודים בביצוע האירוע החריג.

משכך, למעשה, בכל מקרה שהינם סבורים כי סבלתם מרשלנות רפואית, באפשרותכם להתלונן למנהל המוסד הרפואי בו בוצע הטיפול או למנכ"ל משרד הבריאות. בהתאם לשיקול דעתם, הם מוסמכים להורות על הקמת ועדת חקירה של רשלנות רפואית.