הפרת חובת הזהירות של הרופא

לא כל מקרה רפואי, שבו בוצעה טעות כלשהי, מצדיק פנייה לערכאות השיפוטיות אות תביעה לפיצוי. על מנת להציג זאת כאכן מקרה כזה, על הצד התובע להוכיח מספר נקודות, שיחד מראות כי זהו מקרה המקים עילת תביעה. אחת מהן היא הפרת חובת הזהירות של הרופא. הוכחתה נעשית בעזרתו של עורך דין המתמחה בתחום הרשלנות הרפואית ובעזרתה של חוות דעת מקצועית מטעמו של רופא מומחה על מנת להראות לבית המשפט שמדובר במקרה של רשלנות, המצדיק הגשת תביעה וקבלת הפיצוי המגיע למטופל שנפגע.

כיצד באה לידי ביטוי הפרה זו

 

בבואו של עורך הדין להציג לבית המשפט את מקרה הרשלנות הרפואית, וכדי להוכיח שאכן זוהי רשלנות רפואית, עליו להתייחס אל שלושה פרמטרים: עליו להראות כי קיימת חובת זהירות מצידו של הרופא, עליו להוכיח כי היא אכן הופרה ובנוסף להצביע על הקשר הסיבתי שבין הפרת חובת הזהירות (כלומר, הטיפול הרשלני) לבין הנזק שנגרם למטופל.

למשל, אם רופא לא מתשאל את המטופל, בטרם הניתוח, באשר למצבו הבריאותי ולא מתייחס לתיקים הרפואיים שברשותו, ובכל זאת מבצע הליך טיפולי, הרי שהוא מפר את חובת הזהירות המוטלת עליו (שכן, ייתכן ומדובר במצב בריאותי שאיננו מאפשר לעבור את ההליך או אולי ישנה בעיה כלשהי שיכולה לצוץ במהלך הניתוח, בעיה שניתן היה לטפל בה לפני כן).
מקרה של רשלנות רפואית נחשב ככזה אך ורק אם נגרם נזק למטופל בעקבות ההליך הטיפולי שהוצע לו.

מטופל שפנה לקבלת טיפול מיידי, שלא ניתן לו ובשל כך חלה החמרה משמעותית במצבו, יכול להגיש תביעה לבית המשפט ולטעון שמדובר במקרה של רשלנות רפואית. במקרה זה מראה עורך הדין את הקשר הסיבתי שבין אי מתן הטיפול לנזק שנגרם והתנהגות לא זהירה ולא מקצועית (כלומר, התנהגות רשלנית) מצידו של הרופא או הצוות המטפל. במקרה זה ישנו בסיס מוצק להגשת תביעת רשלנות רפואית וסיכויי הזכייה במשפט וקבלת הפיצוי המגיע בעקבות הנזק שנגרם הם גבוהים.

כיצד ניתן להוכיח את הפרת הזהירות הזו מצידו של הרופא

 

על מנת להוכיח לבית המשפט שאכן מדובר בהפרת הזהירות מצידו של הרופא, זהירות הנדרשת ממנו מעצם היותו עוסק במקצוע זה, יש לפעול בכמה מישורים:
· על עורך הדין, המייצג את התובע, את המטופל שנפגע, להשיג את כל התיעוד הרפואי הרלוונטי למקרה, בין אם מדובר בתיעוד הקשור למצבו של המטופל לפני האירוע, תוך כדי וגם אחריו.

את התיעוד הרפואי הוא יכול למצוא בקופת חולים, בבתי החולים ובכל המוסדרות הרפואיים השונים שהגישו את המענה הטיפולי לתובע עצמו. במסגרת איסוף החומר, על עורך הדין לבדוק את העובדות המפורטות בתיעוד אכן תואמות את המקרה, כפי שהוצג לו על ידי התובע וכפי, שלטענתו, התרחש בפועל.
· על עורך הדין, ולאחר שאסף את כל החומר הרפואי הנדרש, לפנות אל רופא מומחה, העוסק בתחום הרפואי שאליו מתייחסת תביעת רשלנות רפואית זו. רופא זה הכרחי לצורך הגשת התביעה וחוות דעתו יכולה להוות הבסיס המרכזי שלה. בשלב זה יכול הרופא המומחה לבחון את כל החומר הכתוב ולבדוק האם, ולאור ניסיונו והידע שלו בתחום, מדובר במקרה של רשלנות רפואית.

במידה ומודיע הרופא שזו לא רשלנות, יכול עורך הדין לפנות אל רופא מומחה אחר או להחליט, וביחד עם המטופל, שלא להגיש את התביעה. במידה ולאור הממצאים שהוגשו לו, תשובתו של הרופא היא שאכן ישנה סבירות שזו רשלנות רפואית, ניתן לצאת לדרך ולהגיש את התביעה לבית המשפט, לצד חוות דעתו של הרופא. חוות דעת זו עוזרת לעורך הדין לקבוע את מידת הנזק ואת גובה הפיצוי המגיע לתובע, כפי שיופיע במסגרתה של התביעה.

חשוב לזכור

 

על תביעות רשלנות רפואית, כמו על כל תביעות אחרות, חלה התיישנות. אם מגישים אותן בטווח של שבע שנים מקרות האירוע, יכול בית המשפט לבחון את המקרה ולפסוק לגביו. במידה ומדובר בלמעלה משבע שנים, הרי שחל על זה חוק ההתיישנות ולא ניתן להגיש את התביעה.

בכל מקרה, חשוב לבדוק עם עורך דין מומחה האם יש טעם להגיש, האם קיימת סבירות שמדובר במקרה של רשלנות רפואית והפרת חובת הזהירות מצידו של הרופא ומהם הסיכויים לזכות בתביעה.
אתם מוזמנים אלינו עוד היום כדי לבחון את המקרה ולבדוק אותו לעומק, בעזרתם של עורכי הדין מטעמנו, המתמחים בתביעות של רשלנות רפואית.