הניתוח לשחזור השופכה הצליח, אך למנותח נגרמו נזקים נוירולוגים

רבים מאיתנו נזקקים למרבה הצער לניתוחים, ואנו מכירים את האמרה הנדושה, כי יודעים איך נכנסים לניתוח, אך אין יודעים איך יוצאים ממנו, וזאת כי כל ניתוח טומן בחובו סיכונים לא מעטים. לא אחת הניתוח הצליח, ולמרבה הצער עקב הסיבוכים הצפויים או הלא צפויים שבעקבותיו, החולה נותר עם נזקים קבועים או זמניים או אפילו נפטר. נשאלת השאלה האם ניתן לייחס רשלנות רפואית לרופאים שביצעו ניתוח מוצלח בהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת בזמנם, אך עקב התארכות לא צפויה של הניתוח נגרמו לחולה נזקים. בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי לא הייתה רשלנות רפואית בניתוח שהצליח ושנערך לפי המקובל בפרקטיקה הרפואית למרות הנזקים שנגרמו בעקבותיו. התנהלות הרופאים בהתאם לפרקטיקה הרפואית היא הפרמטר החשוב ביותר בקביעת רשלנות רפואית, אם כי לא היחיד.

הרופא המליץ למטופל לעבור ניתוח

מעשה במר מלכה שעקב בעיות ממושכות במתן שתן פנה למרפאה האורולוגית בביה"ח הדסה בירושלים, שם נערך לו צילום רנטגן במערכת השתן (אורתרוגרפיה) שהעלה כי הוא סובל מהיצרות בשופכה. אורולוג מומחה נוסף ערך לו בדיקה נוספת (ציסטוסקופיה), ואף היא הדגימה היצרות בשופכה. בעקבות ממצאי הבדיקות הציע הרופא לתובע לעבור ניתוח בו תשוחזר השופכה תוך כריתת החלק הצר וחיבור הקצוות שיוותרו, ואף העלה את האפשרות שיהיה צורך בלקיחת שתל מגופו אם חיבור הקצוות לא יהיה בר ביצוע.

בעת הניתוח, הורם גבו של התובע למנח המכונה ליטוטומיה גבוהה. תוך הניתוח התברר כי אורך החלק הצר ארוך משחשבו בזמן הבדיקות המקדימות, והיה צורך לשחזר את השופכה באמצעות שתל שנלקח מאיבר מינו של התובע, כך שהניתוח התארך. הניתוח להרחבת השופכה הצליח, אך לאחריו סבל התובע מכאבים ברגליו ובגבו, בירידה בתחושה ברגליו ובקשיים להניען, שלא היה ספק שהן בעיות נוירולוגיות שנובעות מהזמן הממושך בו היה נתון התובע במנח הליטוטומיה. גם לאחר בדיקות וטיפולים נוספים עדיין סבל מבעיות נוירולוגיות אלה.

המטופל הגיש תביעה בגין רשלנות רפואית

הוא הגיש תביעה וטען כי רשלנות רפואית היא שגרמה להתארכות הניתוח ולנזקיו הנוירולוגיים. הרופאים לא ערכו בדיקות מקדימות על מנת להעריך במדויק את אורך החלק המוצר, לא הכינו את השתל טרם הניתוח, לא הכינו שני צוותים של מנתחים, או לחילופין בזמן הניתוח לא שינו את המנח שלו. כן טען לרשלנות רפואית עקב אי מתן טיפול נוירולוגי ופיזיותרפי הולם בזמן האשפוז. בנוסף טען כי הרופא לא נתן לו הסברים מספקים על סיכוני הניתוח עקב המנח הגבוה, ולכן נעדרה הסכמה מדעת הדרושה על פי חוק זכויות החולה.

מנגד הנתבעים טענו שלא הייתה בהתנהלותם כל רשלנות רפואית, מכיוון שביצעו את הניתוח בהתאם למקובל בפרקטיקה הרפואית. בדיקות נוספות מקדימות להערכת ההיצרות לא היו ברות ביצוע באופן סביר, ולקיחת שתל לשחזור השופכה נעשית כמקובל רק לאחר שהניתוח החל עת ניתן להאריך במדויק את ההיצרות. הם אף טענו כי בשינוי המנח יש יותר סיכונים מאשר באי שינויו, והנזק שנגרם לתובע הוא נדיר. בנוסף טענו כי נתנו לתובע את כל ההסברים בנוגע לניתוח, כולל הסיכונים של הפגיעה הנוירולוגית, כך שהייתה הסכמה מדעת מצד התובע.

בית המשפט בוחן את טענות הצדדים

בקביעתו אם הייתה רשלנות רפואית מצד הרופאים ייחס ביהמ"ש משקל רב ביותר לשאלה אם הטיפול הרפואי היה בהתאם למקובל ברפואה הנוהגת.ביהמ"ש קבע כי לא הייתה רשלנות רפואית בהתנהלות הרופאים, והנזקים הנוירולוגיים שנגרמו לתובע, לא נבעו מרשלנות רפואית של הרופאים אלא כמימוש מצער של סיכון נדיר הכרוך בניתוח מעין זה.

פסק דינו של בית המשפט

ביהמ"ש קבע כי במקרה דנן ההתנהלות הרפואית תאמה לפרקטיקה הרפואית בעת הניתוח. ההחלטה לבצע ניתוח כדרך טיפולית הייתה נכונה ופתרה למטופל את הבעיה שבגינה נותח, והרופא קבע את האבחנה שלו על סמך הבדיקות המקובלות בעולם הרפואה, כך שבאי ביצוע בדיקות אחרות אין רשלנות רפואית. גם לא הוכח בפני ביהמ"ש כי מקובל להכין מראש שתל כאשר אין וודאות שיהיה בו צורך, עקב הכאבים והסיכונים שבהכנתו.

ביהמ"ש קבע כי לא הייתה רשלנות רפואית אף באי שינוי המנח בזמן הניתוח, כי לפי הידוע ברפואה פעולה כזו טומנת בחובה סיכונים של זיהומים והחמרת נזק. ביהמ"ש דחה אף את טענת הרשלנות הרפואית עקב אי הכנה מראש של שני צוותים, כיוון שמקובל בפרקטיקה שהעמדה בכוננות של שני צוותים נעשית רק כאשר ידוע מראש בוודאות שיהיה הכרח בשחזור באמצעות שתל. אף בטיפול הרפואי שניתן לתובע לאחר הניתוח אין רשלנות רפואית.

למרות שתופעות לוואי אלו ידועות כשכיחות לאחר ניתוח מעין זה, הצוות הרפואי התייחס לתלונות התובע ברצינות יתירה, בדק אותו מספר פעמים ולעיתים קרובות, ואף הוענקו לו שני טיפולי פיזיותרפיה, במהלכם אף הודרך לתרגול עצמי. יתר על כן המומחים העידו שטיפולים כאלה לא נועדו לגרום להתאוששות מהירה יותר של העצב, אלא רק לשיפור תפקודי של האיבר הפגוע, ולמעשה רק הזמן הוא שנותן מזור לבעיה הרפואית בה לקה התובע.

ביהמ"ש אף קבע כי לא הייתה פגיעה בהסכמתו מדעת של התובע כיוון שלפי העדויות הכתובות המגובות במסמכים נתן הרופא הסברים חוזרים ונשנים לתובע על מהות הניתוח והסיכונים הגלומים בו, כולל הנזקים הנוירולוגים שיכולים להיגרם מהמנח בעת הניתוח.

תא (חי') 623/07 מלכה ואח' נ' ד"ר שנפלד ואח'
ניתן ביום 23.1.13