אבחון מאוחר של מחלת הריאות הוביל לנזק בלתי הפיך

בתביעות משפטיות בגין רשלנות רפואית, אחד הדברים שנבדקים על ידי בית המשפט לפני פסיקת הדין הוא האם הרופא התנהל בזהירות הנדרשת כפי זו המצופה מהרופא הסביר, כך למשל, באם המטופל עבר בדיקות מסוימות והועלה חשד למחלה וזו והוא לא הועבר בהתאם לכך להמשך טיפול, הרי בית המשפט לא יראה זאת כהתנהגות ראויה שכן, יש לרופא את הכלים לאבחן מחלה בשלב מוקדם באמצעות בדיקות רפואיות ובמידה והוא לא עושה כך, הרי הוא חוטא לתפקידו ועשוי לשלם על כך כפי שאירע במקרה זה.

כיצד יתכן כי רק כעבור 5 שנים מפנייתו הראשונה של המטופל בגין בעיה בריאות התגלתה המחלה הקשה ממנה הוא סובל?

עמי (שם בדוי) החל לעבוד בגיל צעיר כפועל בנמל אשדוד כסוואר ומפעיל ציוד מכני, בשלב מסוים התקדם לתפקיד מנופאי כאשר תוך כדי כך החל לסבול מבעיות נשימה אשר לוו בשיעול יבש ותופעות אלו הלכו והחמירו עם השנים, הרופאה המטפלת אבחנה את מצבו כמחלה סמפונות, וברונכיטיס והוא קיבל טיפול תרופתי אשר לא הוביל לשיפור במצבו הבריאותי.

כבר עם תחילת הבעיות בנשימה, עבר עמי צילום חזה שהעלה כי הוא סובל ממחלת ריאה אינטרסטיציאלית אך הוא לא הועבר לקבלת טיפול מתאים בהתאם לממצאים אלו ורק עבור כחמש שנים רופא שעבר על צילומי בית החזה החליט להפנותו לרופא נוסף וזה ערך בדיקות נוספות מקיפות אשר העלו כי עמי סובל ממחלה אינטרסטיציאלית ריאתית קשה הגורמת בין היתר להצטלקות הריאה.

עמי החל לקבל טיפל רפואי מסיבי, אך במקביל לשיפור במצבו הרפואי, חלה החמרה ביכולת התפקודית שלו עד כי היה עליו לעשות שימוש קבוע בבלון חמצן והוא נכנס לרשימה של מועמדים להשתלת ריאה. כשנתיים מאוחר יותר עבר עמי השתלת ריאה שמאלית אך עדיין נותר עם נזק בלתי הפיך לריאה ועם תפקוד ירוד.

הוגשה תביעה בגין רשלנות רפואית ? האם הרופאים יכלו לזהות את המחלה בשלב מוקדם יותר?

בפני בית המשפט המחוזי הוגשה התביעה טען התובע עמי כי האבחון המאוחר של המחלה רק כעבור חמש שנים, הוביל לכך שהוא לא קיבל את הטיפול המתאים וסיכוי ההחלמה שלו מהמחלה פחתו באופן משמעותי ונגרם לו בריאות נזק בלתי הפיך. הטענות הללו נסמכו על חוות דעת המומחה הרפואי מטעם התביעה לפיה ניתן היה לזהות את המחלה מצילומי הרנטגן חמש שנים קודם לכן, ובמקום זאת, עמי אובחן כסובל ממחלת סמפונות והטיפול שניתן לו היה בהתאם לאבחון שגוי זה ולא הטיפול שהיה צריך לקבל. זאת ועוד, לו היו מאבחנים את המחלה קודם לכן, היה נמנע עמי מלהמשיך לעבוד במסגרת העבודה שבה עבד אשר רק החמירה את מצבו, דבר אשר הוביל להצטלקות הריאה ולצורך בהשתלה

מנגד טען הצוות הרפואי בהסתמך על חוות דעת המומחה הרפואי כי מחלת הריאה החמירה עם השנים באופן איטי והדרגתי וסביר להניח כי הגורם להתפתחות המחלה היה עישון וחשיפה לחומרים מסוכנים בעבודה ולכן השיפור החל בעת הפסקת העישון וניתן לומר כי אבחון מוקדם של המחלה או קבלת טיפול שונה מוקדם יותר, לא היה משנה את המצב אליו הגיע בסופו של דבר.

דבריו של הרופא המומחה מטעם בית המשפט

המומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט, קבע כי הטיפול שקיבל התובע עמי לבעיות הריאה לא היה סביר וכפי המקובל והנדרש, וכבר בפניה הראשונית לרופא המשפחה עם צילום בית החזה אובחנה המחלה ועל הרופאה מוטלת הייתה החובה לשלוח את עמי למומחה רפואי בתחום הריאות כדי שזה יבצע אבחנה נוספת ובחינות מעמיקות, דבר שלא נעשה ולפיכך על קיבל עמי את הטיפול המתאים למצבו הבריאותי.

עוד הוסיף המומחה הרפואי כי חלק בלתי נפרד מהטיפול שהיה צריך לקבל עמי עקב מחלתו, הינו טיפול מניעתי שבמסגרתו היה עליו להיות מורחק מסביבת העבודה שכללה חשיפה לחומרים מזיקים אשר החמירו את מצבו ויתכן מאוד שלו היה מורחק במקום עבודתו בנמל, המחלה הייתה נעצרת או לפחות לא מתקדמת למצב של הצטלקות הריאה כמו גם היו עולים משמעותית סיכוי ההחלמה ותוחלת החיים שלו.

פסק דינו של בית המשפט !

בית המשפט המחוזי דן בטענות הצדדים בהתאם לחוות דעת המומחים הרפואיים, וקבע כי החובה המוטלת על הרופא הינה לפעול בזהירות סבירה בהתאם למקובל ונהוג בעולם הרפואה ובמקרה זה העידה רופאת המשפחה כי צילומי החזה שנעשו לעמי חמש שנים קודם גילוי המחלה הצביעו על מחל ריאה אינטרסטיציאלית ולכן כשלה הרופאה בתהליך האבחון ובהסקת המסקנות העולות מתוך צילומי בית החזה ואף לא יזמה בירור בדבר מצבו הבריאותי של התובע עמי.

אם כן, בית המשפט המחוזי פסק כי ניתן היה לאבחן את מחלת הריאות בשלב מוקדם יותר, והאבחון רק כעבור כחמש שנים, הינו בלתי סביר ולא על פי הסטנדרט הרפואי הנדרש ויתכן ולו הייתה המחלה מאובחנת בשלב מוקדם ניתן היה למנוע את הנזק הבלתי הפיך שאירע לריאות. בנוסף לכך הרישומים הרפואיים היו לקויים דבר הוביל לנזק ראייתי ולפיכך קבע בית המשפט המחוזי כי הייתה רשלנות רפואית בטיפול שניתן בעקבות האיחור באבחון ובאבחון השגוי ובהתאם לכך, יש לפצות את התובע עמי, בפיצוי כספי של למעלה מ- 4,000,000 ?.

ת"א 7009/06