המטופלת שטפה את פיה בחומר חיטוי במקום במים

ביקורים אצל רופאי שיניים מתקשרים אצל רבים מאיתנו אל חוויה שאינה נעימה, חוויה שהיינו בוחרים לא לעבור לו הדבר היה אפשרי. רוב טיפולי השיניים בלתי נעימים כל שיהיה מסתיימים בתוצאות המצופות, והמטופל מסיימם שבע רצון, אך עם זאת לא ניתן אף להתעלם מן העובדה כי חלק ניכר מתביעות רשלנות רפואית נוגעות במהלכם של טיפולי שיניים. נשאלת השאלה האם במקרה של נזק במהלכם של טיפולי שיניים או תוצאה שאינה לשביעות רצון המטופל ניתן לומר כי הרופא אחראי ברשלנות רפואית?

כיצד המטופלת נכוותה?

מעשה בל' אשר בחודש מרץ שנת 1999 הגיעה לרופא שיניים, ד"ר ח', לצורך החלפת אחת הסתימות אשר בפיה. במהלך הטיפול הרופא הציע לל' כי תבצע החלפה של גשר אשר קיים היה בפיה בלסתה התחתונה. ל' הסכימה, וכחודש לאחר מכן הגיעה ל' לד"ר ח' לשם לקיחה של מידות להתקנת כתר שהינו קבוע. במהלך התהליך נדרשה ל' ע"י הרופא לשטוף את הפה, והוא הגיש לה כוס מלאה בחומר חיטוי במקום במים.

ל' הכניסה לפיה את החומר, ואי לכך נגרמו לה כוויות בלוע ובפה. יום לאחר מכן הגיעה ל' בשל האירוע לקופת החולים לטיפול, וניתנו לה המלצות לשטיפות הפה באמצעות מי מלח, והיא נאלצה להישאר בביתה עקב מצבה עד סוף אפריל. אחרי כן פנתה ל' להמשך הטיפולים אצל רופא אחר, ד"ר א', אשר טיפל בה תקופה של שנה בערך עד להתקנתו של גשר שהינו קבוע בפיה וסיומו של הטיפול. היא לא הייתה מרוצה מהטיפול עקב אובדן הרווח שהיה בין שיניה.

הצעדים שננקטו כנגד הרופאים

ל' הגישה לבימ"ש השלום בתל אביב תביעת רשלנות רפואית כנגד שני רופאי השיניים וכנגד קופת חולים מכבי בה עבדו הרופאים וטענה, בהתבסס על חוות דעת רפואית, כי שני רופאי השיניים התרשלו בטיפול בה. לטענתה ד"ר ח' התרשל כלפיה עת הגיש לה כוס מלאה בחומר חיטוי במקום במים על מנת שתשטוף את פיה, מה שגרם לכוויות בפיה. אי לכך היא נאלצה להישאר בביתה שלושה שבועות וסבלה כאבים חזקים ומקשיים בבליעה.

בנוסף, היא טענה שגם הרופא השני, ד"ר א', התרשל כלפיה, והתרשלותו באה לידי ביטוי באי השארת רווח טבעי שהיה לתובעת בלסת העליונה בין שתי השיניים הקדמיות כאשר התקין בפיה את גשר השיניים החדש. התובעת טענה כי ביקשה מפורשות מד"ר א' ואף מד"ר ח' קודם לכן להותיר רווח זה בשיניה, ועקב היעדרו של רווח זה סבלה מעוגמת נפש, היות שאנשים רבים שמו לב כי בשיניה חל שינוי, והעירו לה בנושא.

דבר ההגנה

מנגד הגישו הנתבעים חוות דעת רפואית מטעמם וטענו כי התנהלותם היתה ללא רבב, ולתובעת למעשה לא נגרמו נזקים עקב הגשת כוס חומר חיטוי לשטיפת הפה במקום מים. בקשר לטענותיה של התובעת כלפי ד"ר א' טענו הנתבעים כי לתובעת אין עילה לתביעה נגדו, שכן היא מעולם לא ציינה בפני ד"ר א' כי ברצונה להותיר את הרווח אשר קיים היה בשיניה, ואי לכך לא הרווח לא נשמר.

פסק הדין של בית המשפט

בימ"ש השלום בת"א קיבל את התביעה רק בחלקה. ראשית קבע ביהמ"ש כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה כלפי ד"ר א' ברמת ההוכחה הדרושה. בית המשפט ציין כי עיון בכרטיס הרפואי של התובעת שתיעד את טיפולו של ד"ר א' בה מעלה כי הרישומים שנערכו בעניין טיפולה היו מפורטים, ולא התאפיינו בלאקוניות. כך, ד"ר א' הקפיד היטב לציין כי את רגישויות התובעת, ואף מצוין תיעוד כי ד"ר א' העניק לה הסברים כי סיכויי גשר קבוע אינם טובים.

לקביעת בית המשפט, למרות הרישומים המפורטים הנ"ל אין כל אזכור או תיעוד בכרטיס כי התובעת ביקשה לשמור על הרווח בין השיניים בלסת העליונה, מה שמחזק את גרסת ד"ר א' כי התובעת מעולם לא העלתה דרישה כזו. בנוסף, התובעת עצמה אישרה בעדותה כי ד"ר א' ציין בפניה כבר בתחילתו של הטיפול, שהתקנתם של שני גשרים כדי לשמור על הרווח הינה בלתי אפשרית, ואף הודתה לד"ר א' בסיומו של הטיפול וכתבה שהינו ניחן בבריאת חיוכים שהינם מושלמים, מה שמצביע כי היתה מרוצה.

עם זאת קבע בית המשפט כי אכן ד"ר ח' התרשל כלפי התובעת בכך שטעה ונתן לה כוס מלאה בחומר חיטוי לשם שטיפת הפה במקום כוס מים. בית המשפט קבע כי לא קיימת כל מחלוקת אף לנוכח חוות הדעת הרפואית מטעמם של הנתבעים כי טעות שכזו היה אסור שתקרה. בית המשפט קבע שאמנם לפגיעה לא נותרו השלכות בלתי הפיכות, אך אין מחלוקת שהתובעת סבלה מתחושת צריבה בלועה למשך כמה שבועות עד להחלמתן.

לתובעת נפסק פיצוי בסך 15,000 ? בשל כאב וסבל.

תא 176331/02