adminכולנו מעדיפים שלא לעבור ניתוחים שכן אין ודאות כיצד נצא מהם. הגם שבעייתנו בעטייה אנו מנותחים עתידה להיפתר הרי שיכולים להתרחש בניתוח סיבוכים שונים, כמו זיהומים ופגיעה באיברים אחרים. סיבוך נוסף שעלול לקרות עקב ניתוחים, במיוחד ממושכים, הינו פגיעה עצבית עקב תנוחת השכיבה בניתוח. אי לכך נשאלת השאלה האם כאשר נגרמת פגיעה עצבית אצל מטופל לאחר הניתוח יהיו הרופאים אחראים ברשלנות רפואית?
בימ"ש השלום בת"א קיבל תביעת מטופלת אשר נגרמה לה פגיעה עצבית בכף ידה עקב ניתוח שעברה. ביהמ"ש העביר את נטל הראייה לנתבעת, קופ"ח כללית, להוכחת היעדרה של התרשלות, אך לקביעתו, הנתבעת לא עמדה בנטל. אי לכך קבע ביהמ"ש כי הצוות הרפואי אכן התרשל בזמן הניתוח, ורשלנות זו הינה מקור הפגיעה העצבית ממנה סובלת התובעת.
המקרה והתביעה
רחל (שם בדוי) נותחה בחודש ספטמבר 1987 בביה"ח קפלן עקב גידול סרטני בצוואר הרחם לשם הסרת הרחם. במהלכו של הניתוח אמורה היתה רחל להיות מושכבת בתנוחה הקרויה תנוחת טרנדלבורג, אשר משמעה כי חלקה העליון של המיטה הינו מוטה מטה, וידיי המנותחת מונחות בזווית 80-70 מעלות כלפי הגוף. הניתוח נמשך כחמש שעות, ורחל היתה מורדמת למשך שש שעות. במהלך הניתוח קיבלה רחל חמש מנות של דם, ואחרי כן היתה מאושפזת למשך פרק זמן של עשרה ימים. לאחר הניתוח החלה רחל לסבול מירידה בתחושותיה באצבעות ידה השמאלית ונותרה סובלת אף מדלדול שרירים ביד זו.
עקב פגיעה זו הגישה רחל תביעת רשלנות רפואית לבימ"ש השלום בת"א כנגד קופ"ח כללית, מפעילת ביה"ח קפלן. לטענתה, הצוות הרפואי אשר טיפל בה התרשל במהלכו של הניתוח, ואי לכך נגרמה אצלה פגיעה עצבית בידה השמאלית. לדבריה, שלושה ימים לאחר שנותחה הלינה בפני הרופאים, לרבות מנהל המחלקה כי הינה סובלת מאיבוד של תחושה באצבעותיה ביד שמאל, אך הם טענו כי מדובר בתופעה חולפת. בהמשך לאחר שהתופעה לא חלפה, עברה בדיקות אשר הראו כי מדובר בפגיעה עצבית.
מומחה מטעמה טען כי בתיעוד הרפואי שנערך בעניינה אין ראייה כי ננקטו הפעולות הנדרשות בהשכבתה של התובעת בזמן הניתוח ואחריו בתנוחה הרצויה, ולמעשה ידיה הונחו בזווית של תשעים מעלות, ולא כפי שמקובל. לדבריו, נזקים עצביים ידועים כעשויים להיגרם בניתוחים שהינם ממושכים עקב לחץ או מתיחה של כלי דם ועצבים, והגם שהסיכון נמוך הרי שסביר ביותר כי הפגיעה נגרמה מרשלנות התובעת, וזאת כי הנזק ניתן היה למניעה.
התובעת לבסוף אף טענה כי במקרה דנן יש להעביר לנתבעים את נטל הראייה להוכחת היעדרה שלהתרשלות הן מתוקף הכלל הדבר מדבר בעדו שהתקיימו תנאיו והן בשל התיעוד הרפואי שהינו לקוי.
מנגד הנתבעת הכחישה את הטענות נגדה. בהסתמך על מומחה מטעמה טענה כי לנזקיה העצביים של התובעת אין כל קשר אל הניתוח שעברה, שכן פגיעה כזו אמורה להתבטא בתלונות של המנותח אודות כאבים או אי יכולת להזיז ידו מייד אחרי הניתוח, אך התובעת, בניגוד לדבריה, לא הלינה על בעיות מוטוריות אחרי שנותחה, ואף לא במהלכם של שלושה חודשים נוספים בהם הגיעה לביקורות, כאשר התיעוד הראשון להפרעות כאלו הינו ממועד של למעלה משלושה חודשים מאז הניתוח. הנתבעת הוסיפה כי קיימות סיבות רבות לפגיעות עצביות שחלקן עדיין אינן נהירות לרפואה.
הנתבעת אף הדגישה כי תנוחתם של הידיים במהלכן של ניתוחים הוא נושא הנתון לויכוח בקרבם של החוקרים, ועדיין לא התגבשו המלצות שהינן חד משמעיות בתחום. לטענתה אף אם נכונה טענתה של התובעת כי ידיה הונחו בזווית תשעים מעלות אל הגוף הרי שבכל מקרה המדובר הוא בתנוחה שהינה לא מזיקה.
אי לכך טענה הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה כי מתקיים קשר סיבתי בין נזקה העצבי להתנהלות הנתבעת, ובכל מקרה גם במקרים בהם הוכר שהנזק נגרם בשל הניתוח עדיין מדובר בסיבון שהינו נדיר ואף בלתי נמנע.
מה קבע ביהמ"ש?
ביהמ"ש קיבל את תביעת הרשלנות הרפואית. ראשית קבע ביהמ"ש כי מחומר הראיות עולה כי יש לקבל את גרסה של התובעת כי הלינה על הפרעות תחושה בידה כבר במהלכו של אשפוזה, ולא רק לאחר למעלה משלושה חודשים כטענת הנתבעת, ותלונותיה אלו לא נרשמו, ומכאן שפגיעתה העצבית התבטאה כבר מיד לאחר הניתוח, והינה פגיעה מהסוג שתיארה.
ביהמ"ש אף קבע כי יש להעביר את נטל הראייה לנתבעת להוכחת היעדרה של התרשלות לאור הכלל דבר מדבר בעדו אשר התקיימו תנאיו. ראשית, התובעת היתה חסרת ידיעה ויכולת לדעת את נסיבות הפגיעה, שכן איננה יכולה לדעת באיזו דרך הושכבה במהלכו של הניתוח. שנית, אין מחלוקת שהשליטה על המתרחש בחדר הניתוחים היתה בידיה של הנתבעת ובידה בלבד. ושלישית, מחומר הראיות עולה כי סביר יותר כי הרופאים התרשלו בטיפולם בתובעת. ביהמ"ש קבע כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח היעדרה של התרשלות, שכן להוציא רופא אחד, הנתבעת לא הביאה לעדות איש מן הרופאים אשר השתתפו בניתוח חרף טענותיה הקשות של התובעת על דרך התנהלות הניתוח, ואף לא הובאו לעדות הרופאים, אשר לטענת התובעת, היא הלינה בפניהם על הפרעות בתחושה מיד אחרי הניתוח. בנוסף, מומחה הנתבעת אף אישר כי החדר היה צפוף מה שיכול להסביר את הנזק. כמו כן קבע ביהמ"ש כי תיעוד הניתוח לוקה בחסר, במיוחד לאור העובדה שהוא התארך מעבר למצופה והתובעת נזקקה למנות דם, והחוסר בתיעוד פועל אף הוא לרעת הנתבעת.
רחל פוצתה בסך כולל של כ-190,000 ?.
תא 076896/97 מ.ר קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י
תגובות אחרונות