התערבות לא טבעית בלידה עשויה להוביל לנזק

מתי נדרשת התערבות בזירוז הלידה לרשלנית ?

צירים. אלו התכווצויות של שריר הרחם המובילות לפתיחה של צוואר הרחם והובלה של העובר לכיוון תעלת הלידה. יש בנות שסובלות מהם שעות ארוכות בטרם הלידה, ויש כאלה ש"נהנות" מהם שעתיים-שלוש בלבד, בטרם נולד להן תינוקן. לעיתים, ובאם הצירים נמשכים זמן רב ללא התקדמות של הלידה, מתעורר צורך רפואי לבצע זירוז או השראה של הלידה, על מנת שלא ייגרם נזק כלשהו לאם או לעובר.

ס', בחורה צעירה בת 23, עברה את הריונה השני באופן תקין. כשהיתה ס' בשבוע 39+3 להריונה, חשה בכאבים עזים ולחץ בבטנה התחתונה, סברה כי אלו צירים ולכן פנתה לחדר מיון יולדות בבית החולים "סורוקה". לאחר בדיקה קצרה נאמר ל-ס' כי היא אינה בלידה פעילה, ולכן הוחלט לשחררה לביתה. בערבו של אותו יום ומשכאביה לא חלפו, פנתה ס' שוב לבית החולים "סורוקה", שם נבדקה וחוברה למוניטור אשר הצביע על האטה אקראית בדופק העובר. במשך כשלוש שעות נצפו צירים לא סדירים, אך הדופק העוברי היה תקין ופתיחת הצוואר נותרה כפי שהיתה, של 1 ס"מ בלבד. לאחר מכן, הוחלט לבצע השראת לידה, ולצורך כך' הוכנס קטטר אמברי לצוואר הרחם של ס', על מנת ליצור גירוי מקומי ולהגביר את הפעילות הרחמית. אף לא אחד מהצוות הרפואי לא העלה על דעתו כי פעולה זו עשויה בסופו של דבר לעלות כדי רשלנות רפואית בלידה. כשעתיים לאחר מכן, נצפו צירים סדירים ו-ס' הועברה לחדר לידה. משלא היתה התפתחות משמעותית בחלוף שעתיים נוספות הוחלט להזריק ל-ס' פיטוצין לווריד על מנת להגביר את קצב הצירים. בהמשך נצפתה פתיחה נוספת והניטור העוברי היה תקין. חרף זאת הוגבר קצב הזרקת הפיטוצין מ-12 טיפות לדקה ל-16 טיפות ולאחר זמן קצר הוגבר שוב ל-20 טיפות לדקה. כשלוש שעות לאחר מכן נפקעו מי השפיר ונרשם בתיעוד הרפואי כי יש ריבוי צירים וכי הצירים ממושכים ביותר. לאור הממצאים הופחת קצב הפיטוצין ל-10 טיפות בדקה, ולאחר שנצפתה פתיחה גמורה הופסק מתן הפיטוצין לגמרי. כמה דקות לאחר מכן החל דימום מאסיבי מהנרתיק ולאחר מכן נולד ילוד זכר ללא הכרה. לאחר מאמצי החייאה שנמשכו כ-40 דקות, נקבע מותו של הילוד, ובשל הדימום הרב שלא הפסיק הובהלה ס' לחדר ניתוח, לצורך כריתה של הרחם על מנת להציל את חייה.

השראת לידה – מהלך לא תקין של הלידה או שמא התנהלות תקינה ?

לאור מה שקרה לה בלידתה הגישה ס' תביעת רשלנות רפואית כנגד בית החולים "סורוקה", במסגרתה טענה לרשלנות רפואית חמורה במהלך הלידה, החל בהחלטה על השראת לידה מבלי שהיתה לכך כל אינדיקציה רפואית, וכלה במהלך לא תקין של הלידה עצמה באופן שגרם למות הבן שנולד לה וכן לדימום מאסיבי אשר הצריך כריתה של רחמה כך שלא תוכל להביא עוד ילדים לעולם. לכתב תביעתה צירפה ס' חוות דעת של רופא מומחה אשר קבע כי ההחלטה על השראת הלידה היתה לא סבירה כלל והיוותה התערבות רפואית מיותרת לאחר זמן כה קצר של צירים (3 שעות בלבד), וכן קבע כי אופן ניהול הלידה היה לקוי ביותר, הן מבחינת שיטת השימוש בקטטר אשר אינה מקובלת כיום כלל, והן מבחינת הזלפת הפיטוצין אשר היתה מוגזמת לחלוטין וגרמה ל-ס' צירים מוגברים באופן שאינו מסונכרן עם מצב גופה, וקרע ברחם אשר חייב את כריתתו.

מנגד הגיש צוות בית החולים כתב הגנה מטעמו, בו טען כי הטיפול ב-ס' היה ללא דופי ולא היווה רשלנות רפואית כלל וכלל. בית החולים צירף לכתב ההגנה חוות דעת של מומחה מטעמו, בו קבע כי ההחלטה על השראת הלידה היתה נכונה ומחויבת בנסיבות, זאת בשל המצוקה העוברית האקראית אשר נצפתה במוניטור. באשר לאופן ניהול הלידה קבע המומחה מטעם הנתבע כי השימוש בקטטר אמברי מהווה שיטת מקובלת בבתי חולים רבים וכן קבע כי השימוש בפיטוצין לא היה מוגזם כלל וכלל, ועמד בכל הקריטריונים הנדרשים בספרות הרפואית ובפרקטיקה המקובלת. באשר לוולד קבע המומחה כי הוולד נולד כשהוא במצב של מוות קליני, ופעולות החחייאה רק ממחישות את מסירותו ונחישותו של הצוות הרפואי אשר ניסה "להחיות" אותו בכל מחיר וחרף מותו הקליני.

בפסק דין שניתן ביום 31.3.13, קיבל בית המשפט את תביעתה של ס' ואת טענתה לרשלנות רפואית בלידה כנגד בית החולים. בית המשפט קיבל את טענת ס' לעניין האינדיקציה לביצוע השראת הלידה וקבע כי בכל הנוגע להחלטה על ביצוע השראת הלידה שגה הצוות הרפואי והתרשל רשלנות חמורה, זאת משום שלא היתה כל אינדיקציה רפואית לביצוע השראת הלידה, ומשום שמצוקת עובר רגעית ואקראית בפני עצמה, אינה מהווה אינדיקציה שכזו כלל וכלל. באשר להכנסת הקטטר האמברי וכמות הפיטוצין שהוזלפה לא קיבל בית המשפט את טענתה של ס', וקבע כי שיטת השימוש בקטטר אמברי הינה בהחלט מקובלת וגם כמות הפיטוצין לא חרגה מגדר הסביר במקרים כגון אלו.

יחד עם זאת, קבע בית המשפט, הוכח קשר סיבתי הדוק בין ההחלטה על השראת הלידה לבין הנזק שנגרם, שכן בסופו של דבר הרחם היה מגורה במשך שעות רבות וארוכות, ללא שגופה של ס' היה מוכן לזה, דבר שגרם לכך שהרחם קרס ונוצר בו קרע, והביא לדימום מאסיבי ולצורך בכריתתו בהמשך.

באשר למנצב הילוד בלידתו קיבל בית המשפט את טענת הנתבע והמומחה מטעמו, לפיה הילוד נולד במצב של מוות קליני, ופעולות ההחייאה הופסקו משלא חל כל שינוי במצבו הקליני. לעניין זה הוסיף בית המשפט וקבע כי בשל חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות הקובע כי לאדם יש זכויות מלידתו ועד יום מותו, הרי שאם נולד עובר מת, הוא אינו זכאי לכל פיצוי. לפיכך, קבע בית המשפט, יש לתת פיצוי ל-ס' על מהלך לידתה והנזקים שנגרמו לה, אך אין לפצותה בגין הפסדי שכר עתידיים של בנה, אשר נולד במצב של מוות קליני.

בית המשפט קבע כי בשל רשלנות הצוות הרפואי במהלך לידתה של ס', על בית החולים "סורוקה" לתת ל-ס' פיצוי בסך של כ-1,200,000 ש"ח, סכום הכולל שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

ת"א 4541-05