תביעות רשלנות רפואית

מדריך תביעות רשלנות רפואית

רשלנות רפואית זהו מושג המתאר אירוע של טיפול לקוי במטופל שנגרם עקב חוסר זהירות של המטפל שנהג בסטייה מסטנדרט טיפול סביר. כך למשל במקרה בו אישה הוכנסה לניתוח פשוט של הסרת פוליפים באף בהרדמה מלאה ולאחר הניתוח התברר כי מלבד הפוליפים הוסרו חלקים ממוחה של האישה ונגרם לה נזק לצמיתות. מדובר בסטייה חמורה מסטנדרט הטיפול המקובל שכתוצאה ממנו נגרם למטופלת נזק חמור.

תביעה בעילת רשלנות רפואית מתבססת על תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו למטופל עקב טיפול רפואי רשלני שנעשה בו. בע"א 2087/08 נקבע כי בחינת הנזק שנגרם היא ביחס למבחן הרופא הסביר. לא מדובר במבחן של חכמים לאחר מעשה אלא של רופא ממוצע בשעת מעשה. רופא בשר ודם עשוי לטעות, ולא כל טעות היא רשלנות. למעשה, יש לבחון באלו אמצעים צריך הרופא לנקוט כדי להבטיח את שלומו של המטופל.

חובת ההוכחה

המטופל שניזוק הוא זה שצריך להוכיח את תביעתו. עליו להצביע על קיומה של חובת זהירות של המזיק כלפיו, להראות כי המזיק הפר חובת זהירות זו ובשל הפרת חובת הזהירות נגרם למטופל נזק המהווה את בסיס התביעה בעילה של רשלנות רפואית. בע"א 4025/91 צבי נ' קרול נקבע במפורש כי באופן עקרוני כי בין רופא ומטופל מתקיימים דרך קבע יחסים היוצרים חובת זהירות עקרונית.

משקיימת חובת זהירות עקרונית בין רופא ומטופל, נבדקת בכל מקרה ספציפי קיומה של חובת זהירות במקרה הנדון. למעשה נבחן האם התקיים מצב של הפרת חובת הזהירות והאם נגרם נזק ממשי כתוצאה מהפרה זו במקרה הקונקרטי.

הנזקים בגינם מקבלים פיצוי במסגרת תביעת רשלנות רפואית מתחלקים לשני סוגים ? נזק ממוני ונזק שאינו ממוני. נזק ממוני הוא נזק שנגרם לאדם באופן פיזי. הוצאות רפואיות, אבדן השתכרות, נכות, וכד'. נזק שאינו ממוני הוא נזק לא מוחשי שלא ניתן לייחס לו עלות כזו או אחרת כגון סבל, אבדן הנאה וכד'.

פיצויי תביעה

כדי לזכות בפיצוי מכוח עילת רשלנות רפואית חייב הנפגע להוכיח כי קיים קשר בין התרשלות מצד הרופא שהפר את חובת הזהירות שלו כלפי המטופל, לבין הנזק שהוא גרם. בע"א 2087/08 נקבע כי יש לבחון את מבחן ה"סיבה בלעדיה אין" ? האם במקרה מסוים, ככל שלא היה ניתן הטיפול הרפואי הרשלני, אזי הנזק היה נמנע בוודאות? באותו תיק נדון מקרה של טיפול ניסויי שניתן בבית החולים עקב אוטם שריר הלב, טיפול אשר גרם נזק לתובע. נקבע כי לא נמצא קשר סיבתי מעשה ההתרשלות הנטען כנגד הרופא המטפל ובין הנזק שטען המטופל כי נגרם לו. במילים אחרות, ייתכן ומקור הנזק אחר, ובכל מקרה לא "הסיבה בלעדיה אין". גם אם לא היה נכלל המטופל התובע במחקר ולא היו מנסים עליו את הטיפול הניסויי, לא בטוח שהנזק לא היה מתרחש ממילא.

תביעה ברשלנות רפואית מחייבת הצגת חוות דעת רפואית של מומחה בעניין הנתבע, והיא מתיישנת כעבור 7 שנים מקרות האירוע.

יש לשקול היטב את כדאיות התביעה בשל העלויות הגבוהות הכרוכות בהגשתה כדון חוות דעת מומחה ואיסוף ותיעוד כל החומר הרפואי. במידה ומדובר בנזק לא משמעותי שאינו מתבטא בנזק ארוך טווח, ייתכן וסכום הפיצוי שיתקבל בסופו של דבר לא יכסה את עלויות התביעה. כאשר מדובר בנזק משמעותי שניתן להעריך אותו לכימות מוחשי ארוך טווח התביעה לפיצויים תהא כדאית.

[ois skin="skin2"]