רשלנות רפואית שהובילה לכריתת אשך

רשלנות רפואית של רופאי המיון הובילה לכריתת האשך של המטופל

חדר המיון המוכר לכולנו, הוא למעשה המחלקה בבית החולים, האמונה על הענקת טיפול רפואי ראשוני למטופלים המגיעים לבית החולים. כשהחולה מגיע לחדר המיון, הוא עובר בדיקות שונות, כמו לחץ דם, חום, דופק, וכן נדרש לתאר את המחלה או רמת הכאב שהוא חווה. במיון מתחלקים החולים על פי רמת הדחיפות, ובעוד חלקם מועברים למחלקות השונות בבית החולים לצורך ניתוח או אשפוז והמשך טיפול, חלקם משוחררים לביתם.

תקציר האירוע שגרם לנזק בלתי הפיך

בשלהי שנת 1999, חש אלון כאבים חזקים מאוד במשפעה והוא פונה לבית חולים, שם, בגיליון חדר המיון נכתב, כי יש לו כאבים במפשעה, בייחוד בצד ימין, ובנוסף בחילות והקאות. אלון טוען במסגרת תביעת רשלנות רפואית שהגיש, כי בבית החולים הוא כלל לא נבדק באשכים, וכל שהרופאים בדקו היה בטנו ומפשעתו. אלון קיבל משככי כאבים בזריקה, והוא שוחרר לביתו באותו היום, עם הנחיה לשוב למיון במידה והכאב יתחזק או שתהיה החמרה במצבו הכללי.

בבוקר למחרת, התעורר אלון עם כאב קל, אך הוא הבחין בנוסף כי האשך שלו נפוח, ועל כן הוא הלך לקופת החולים, שם נבדק על ידי רופא. בהמשך, פנה אלון לאורולוג ששלח אותו למיון באופן מיידי. במיון נמצא כי יש נמק באשך, ואלון עבר כריתה.

המטופל התלונן

אלון טוען, כי הייתה חובה לבחון ולשלול סיכון כי הוא סובל מתסביב אשך, אך אשכיו כלל לא נבדקו, תוך רשלנות רפואית חמורה מצד רופאי המיון. מנגד, טוענים הרופאים, כי אלון סבל מסתביב אשך בתקופה מוקדמת הרבה יותר, וכשהוא הגיע למיון כלל לא היו עדויות לתסביב אשך, וממילא לא ניתן היה לאבחן מראש את השתלשלות האירועים. כמו כן, טענו הרופאים, כי השתהותו של אלון בהגעה למיון בפעם השנייה, ובייחוד לאור העובדה כי השתהות זו הייתה בניגוד להנחיות הרפואיות שקיבל, תרמה תרומה משמעותית לתוצאה המצערת ומהווה רשלנות תורמת מצידו.

בית המשפט קיבל את צד התובע

בית המשפט קיבל את גרסתו של אלון, וקבע כי אכן, הוא פנה לבית החולים והתלונן על כאבים במפשעה ובאשכים, אך למרות זאת הוא לא עבר בדיקת אשכים ממוקדת, ודבר זה מהווה רשלנות רפואית מצד הצוות הרפואי. כמו כן, קיבל בית המשפט את עמדת התביעה, וקבע, כי מסתבר לומר שבדיקת אשכים ממוקדת הייתה מגלה שאלון סובל מתסביב אשך.

פסק הדין

מעבר לכך, קבע בית המשפט, כי קיים קשר סיבתי בין קיומה של רשלנות הרפואית מצד הצוות הרפואי במיון, לבין התוצאה המצערת של כריתת האשך של אלון, שכן עת הגיע אלון למיון בפעם הראשונה, היה סיכוי של 98% להציל את האשך. עם זאת, סירובו של אלון ללכת לבית החולים מיד כשגילה את הנפיחות באשך, וכן התעקשותו לפנות לאורולוג במקום ללכת למיון באופן מיידי, תרמה תרומה לנזק שנגרם לו בשיעור של 20%.

בשאלת הנזק, קבע בית המשפט כי אלון זכאי לפיצוי על נכות אורולוגית בשיעור של 20%, על נכות נוירולוגית בשיעור של 15%, על נכות פסיכיאטרית בשיעור של 15%, ובסך הכל נכות רפואית משוקללת בשיעור 42.2%, וכן על הנזקים השונים שנגרמו לו ובכלל זאת על כאב וסבל, הפסד השתכרות, הוצאות רפואיות ועוד. הסכום הכולל שקבע בית המשפט במסגרת תביעת רשלנות רפואית דנן, לאחר שניקה את האשם התורם של אלון, הועמד על 300,000 ?.

תא (ת"א) 45795-04