ניתוח חירום עקב חסימת מעיים הסתיים במות החולה

ניתוח החירום של האם הסתיים במותה – בבית המשפט המחוזי נקבע כי לא הייתה רשלנות רפואית אך בערעור לעליון שונתה ההחלטה ונפסק כי הייתה רשלנות והרופאים יפצו את המשפחה בפיצוי כספי.

אחת החובות החשובות ביותר המוטלת על כל צוות רפואי, היא שמירה קפדנית על הרישומים הרפואיים, אשר מתעדים את שלבי הטיפול השונים כך שבעת הצורך, ניתן יהיה לבדוק כיצד התנהל הצוות הרפואי כמו גם האם שמר על דיוק מלא ברישום. שכן, במידה ועניין מסוים יגיע לכדי תביעת רשלנות רפואית הרי בלא רישום או רישום לקוי, יכול בית המשפט להחליט להעביר את נטל ההוכחה לצוות הרפואי כדי שזה יוכיח כי לא התרשל בטיפול שנתן למטופל כפי שאירע במקרה זה.

אם לילדים קטנים הגיעה לבית החולים עם כאבי בטן ? ניתוח חסימת המעיים הסתבך והמטופלת לא התעוררה מההרדמה ונפטרה כמה חודשים מאוחר יותר ? כיצד יתכן כי בית המשפט המחוזי קבע שלא הייתה רשלנות רפואית?

גילה (שם בדוי) הרגישה התקפים של כאבי בטן חזקים ביותר וקושי בפעולת המעיים ופנתה בשל כך לבית החולים, בבדיקה שנערכה נקבע, כי יש לבצע ניתוח חירום לשם שחרור החסימה שבמעיים.

טרם הניתוח בשלב ההרדמה, היה צורך להחדיר את צינור האינטובציה, אך פעולה זו נכשלה מספר פעמים עד כדי ניסיון להכניסו דרך פתח הצוואר. ניסיון אשר כשל אף הוא ובעקבותיו, נמצא לחץ הדם והדופק של גילה בירידה והרופאים החלו לבצע בה פעולות החייאה שלזמן קצר אכן העלו את הדופק ולחץ הדם, אך היה עדיין צורך לבצע להכניס את צינור הנשימה. לשם כך נעשה חיתוך למטה מקנה הנשימה והצינור הוחדר, אך לדאבוננו, מאוחר מידי, שכן בינתיים נגרם לגליה נזק בלתי הפיך והיא נכנסה לתרדמת שממנה לא התעוררה ומתה בסופו של דבר לאחר כמה חודשים.

משפחתה של גילה הגישה למשרד הבריאות בקשה לבדוק את המקרה ומונתה ועדת חקירה לשם כך, אשר קבעה כי הרופאים התנהלו בהתאם לנדרש ולסביר בנסיבות העניין.

כמה שנים מאוחר יותר, הוגשה תביעה בגין רשלנות רפואית בבית המשפט המחוזי כנגד הצוות הרפואי . בית המשפט המחוזי התייחס לדוח ועדת החקירה של משרד הבריאות כמסמך ראיה קביל, שכן בינתיים כל המסמכים הרפואיים אבדו ולא ניתן היה לשחזרם או למצאם.

בעקבות הדוח קבע בית המשפט המחוזי כי עצם העובדה שהרופאים לא הצליחו להחדיר את צינור הנשימה לא מעידה על רשלנות בטיפול, אלא על הליך שהיה מחויב המציאות בהתאם למצב הרפואי שבו הייתה גילה באותו הזמן ולכן פסק כי לא הייתה כל רשלנות רפואית ולפיכך דחה את התביעה.

הוגש ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי – האם בית המשפט העליון יהפוך את ההחלטה?

בערעור שהגישו התובעים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נטען כי העובדה כי לא נשמר הרישום הרפואי מעביר את נטל ההוכחה על הצוות הרפואי. כמו כן נקבע כי הדוח של הועדה אינו קביל, שכן הוא מהווה עדות מפי השמועה. בנוסף, היה על הרופאים לבצע בדיקות קודם ניסיונות הכנסת הצינורית וכך לגלות את הקשיים בהחדרה ולא לבזבז זמן יקר בניסיונות כושלים שהובילו בסופו של דבר למותה של גליה.

מנגד נטען על ידי הצוות הרפואי כי אין כל בעיה בקבילות הדוח הרפואי משום שהוא מהווה חריג לכלל הראייתי הפוסל שימוש בעדות שמועה וכי הטיפול הרפואי שניתן היה בהתאם לסטנדרט המקובל ולא ניתן היה לאבחן מראש את הסיבוך בהחדרת הצינורית.

בית המשפט העליון קיבל את הערעור ופסק כי יתכן והבדיקות רפואיות מקדימות היו מגלות את הקושי שישנו במקרה זה בהחדרת אינטובציה כמו גם הרישום הרפואי החסר והלקוי העביר את נטל ההוכחה לרופאים והם  לא עמדו בנטל ולפיכך הם אחראים לתוצאות המקרה ולרשלנות הרפואית ועליהם לפצות את המשפחה ויש להחזיר את התיק למחוזי ששם יקבע גובה הנזק.

ערעור אזרחי  6160/99