ניתוח אסתטי הסתיים בכריתת רגל

המטופל הגיע להסרת בליטה בלתי אסתטית בשוק ובשל טיפול רשלני היה צורך לקטוע אל החלק ברגל שמתחת לברך המחוזי לא דחה את התביעה ובית המשפט העליון הפך את ההחלטה בערעור! אחד הדברים שמפחידים כל אחד מאיתנו הוא סיבוך טרגי בניתוח שנעשה למטרה שאינה בריאותית, אלא אסתטית בלבד. שכן, כאשר מדובר בניתוח שהוא חובת המציאות ומטרתו לשפר את המצב הבריאותי, הרי אין ממש ברירה אלא לעבור אותו. אך, בכל הקשור באסתטיקה, הרי כל המטרה היא ליצור מראה יפה או נעים יותר ולכן במקרים כאלה רשלנות רפואית בניתוח הופכת את המקרה להרבה יותר חמור עבור המטופל שהיה בקלות יכול להימנע מהמצב הזה.

כיצד ניתוח פשוט להורדת בליטה בלתי אסתטית בשוק מוביל לכריתת חלק מהרגל?

נמרוד (שם בדוי) בחור צעיר, סבל מבליטה בשוק ימין, אשר לא הפריעה לו בתפקוד, אלא הפריעה מבחינה אסתטית בלבד. ירון החליט להסירה באמצעות ניתוח פשוט יחסית. הרופא תמך בבקשתו לעבור את הניתוח על אף העובדה כי הניתוח כולל ניסור של העצם. אך, כיוון שנמרוד עבר ניתוח זהה בשוק שמאל והוא הצליח הרי ירון היה בטוח כי לא צריכה להיות כל בעיה עם הניתוח הזה.

הניתוח נקבע בבית החולים ובסיומו גובס השוק של הרגל. לדאבונו של ירון, התפתח תחת הגבס נמק אשר הוביל למצב בו לא הייתה כל ברירה אלא לקטוע את החלק ברגל שמתחת לברך. בדיעבד התברר כי הנמק נוצר כתוצאה ממום מולד בעורק, אשר בעקבות הניתוח התעורר והתפתחה נפיחות אשר הפעילה לחץ על העורקים ולהקטנת אספקת הדם עד אשר היא נפסקה לחלוטין ונוצר נמק.

על פניו נראה כי הייתה כאן רשלנות רפואית. מדוע אם כן בית המשפט המחוזי דחה את התביעה?

בית המשפט המחוזי התבסס על עדותו של הרופא המנתח, לפיה בדק את הדופק ברגל ימין באמצעות מימוש המקום, כפי המקובל, וזה היה תקין. עוד נקבע, כי לא הייתה כל דרך לדעת כי המטופל סובל ממום מולד אשר בעקבותיו ייווצר נמק חמור ברגל. העדות של הרופא המנתח נמצאה אמינה לפני בית המשפט המחוזי ולכן הוא דחה את התביעה בגין רשלנות רפואית וקבע כי התנהלות הרופא הייתה בהתאם למקובל ולסביר בהליך רפואי מסוג זה.

המטופל אינו מקבל את תוצאת פסק הדין במחוזי ומגיש ערעור לבית המשפט העליון, מה נקבע?

ירון לא השלים את פסק הדין שהתקבל בבית המשפט העליון וזאת משום שמדובר בתוצאה טרגית וחמורה שעל פניו יכולה הייתה להימנע בטיפול זהיר יותר. בית המשפט העליון בחן את הדברים, כמו גם את עדות הרופא המנתח, ומצא כי היו בה סתירות. שכן, המומחה לא התמיד בגרסתו בנוגע לעוצמת הדופק שבדק. פעם אחת טען כי היה דופק חלש ופעם חזק. בנוסף היו מספר סימני אזהרה, אשר היו יכולים להצביע על כי מצב זרימת הדם אינו תקין כדוגמת הדופק החלש, העובדה כי ירון התלונן בעודו מגובס על כאבים חזקים ברגל ואלו לא נבדקו לעומק.

בנוסף קבע בית המשפט העליון כי אמנם מום של היצרות בעורקים הינו נדיר, אך בשל סוג הדם הנדיר של ירון, הרי היה על בית החולים לערוך לו בדיקות מקיפות יותר. באשר לעובדה כי שנתיים קודם לניתוח ירון עבר ניתוח דומה ברגל שמאל, נקבעה כי אינה מהווה הוכחה או ראיה לכך שלא יהיה סיבוך ברגל השנייה. הערעור של ירון בפני בית המשפט העליון התקבל והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שזה יפסוק את הפיצוי המגיע לירון בגין הנזק שנגרם לו.

ע"א 612/78