התלוננה על כאבי ראש וחזרה הביתה בכיסא גלגלים

רשלנות רפואית ? אישה הגיעה לקבלת טיפול בשל כאבי ראש מתמשכים ויצאה מבית החולים עם נכות בגוף ומרותקת לכסא גלגלים – בית החולים יפצה אותה ביותר מחצי מליון!קיימים מצבים בריאותיים פשוטים לכאורה ההופכים להיות מורכבים בשל סיבוכים מיותרים שניתן למנוע אותם בטיפול מקצועי ולא רשלני. המטופל באופן טבעי סומך על הצוות הרפואי שייתן לו את הטיפול הטוב ביותר ובמידה וזה לא עושה את כל שניתן הרי מתגבשות עילות לשם הגשת תביעת רשלנות רפואית באבחון.

כאבי ראש שלא טופלו במשך שלושה ימים מסתיימים בנכות וריתוק לכיסא גלגלים  – כיצד קורה מצב כזה ?

שרית (שם בדוי) אישה נשואה ואם לשלושה ילדים החלה לסבול מכאבי ראש שלא פסקו, כמו גם חולשה וסחרחורות, המלוות בתחושה כללית לא טובה. שרית ניגשה לבית החולים לחדר מיון ושם נבדקה על ידי רופא עיניים אשר מצא כי בריאותה תקינה. שרית קיבלה טיפול תרופתי להורדת לחץ הדם ולמניעת כאבים ושוחררה לביתה תוך המלצה להמשך מעקב.

ביום למחרת שרית עדיין לא הרגישה בטוב ונבדקה אצל רופאת המשפחה כאשר היא ממשיכה להתלונן על כאבי ראש, בחילות וסחרחורות. כאשר גם ביום שאחרי מצבה לא השתפר הרופאה המליצה שתיגש לבית החולים, שם הבדיקה הנוירולוגית העלתה כי שרית סובלת מקשיון עורף ולאחר בדיקת CT למוח נתגלה דימום תת עכבישי אשר הוביל לחוסר הכרה.

לשם טיפול בבעיה שרית נותחה אך לאחר הניתוח מצבה הבריאותי החמיר בצורת חולשה ביד וקושי לדבר באופן תקין. כעבור כמה ימים עברה שרית ניתוח צנתור נוסף כדי למנוע את חזרתו של הדימום.

מצבה של שרית לא השתפר לאחר טיפול רפואי זה, היא הועברה למחלקה שיקומית ואחר כך לאשפוז שיקומי כשהיא נזקקת לעזרה בכל פעולה פשוטה וסובלת משיתוק מוטרי בצידה השמאלי. השיקום ארך כשישה חודשים אך לא שיקם אותה והיא הועברה למרכז סיעודי שבו היא ממשיכה לשהות.

השאלה היא האם הרופאים העניקו לשרית טיפול ראוי  או שמא הייתה כאן רשלנות בטיפול ?

התובעים הגישו תביעת רשלנות רפואית לבית המשפט המחוזי וזה דן בטענות הצדדים. מצד אחד טענו התובעים כי הרופאים התרשלו משום שלא אבחנו בזמן את מצבה של שרית ובהתאם לכך לא ניתן לה הטיפול שעשוי היה לשפר את מצבה ולמנוע אפשרות טרגית, לפיה היא סובלת מנכות לכל החיים בשיעור של 100%.

מנגד טענו הרופאים כי שרית קיבלה טיפול מקצועי ביותר ולא הייתה אפשרות לאתר את הדימום התת עכבישי מוקדם יותר, שכן לא הסימנים לא החשידו התפתחות של דימום שכזה.בית המשפט המחוזי בבואו להחליט באם הייתה רשלנות רפואית בוחן את התנהלות הרופא הסביר. האם רופא סביר אחר היה פועל אחרת בנסיבות העניין.

בית המשפט קובע כי היה על הצוות הרפואי לראות בכאבי הראש המתמשכים, כמו גם לחץ הדם הגבוה, סימנים אפשריים להתפתחות של דימום כשלהו ולבצע בדיקות מתאימות.

בנוסף קבע בית המשפט שגם רופאת המשפחה התרשלה ולא פעלה במאמץ הסביר המצופה ממנה, שכן היא מהווה את החוליה הראשונית בשרשרת של הטיפול בחולה.בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי לו הייתה שרית מקבלת טיפול נכון ובזמן המתאים, הרי ניתן היה לצמצם את הנזק שנגרם לה.

על כן יש לפצות את שרית בגין הנזק שנגרם לה אשר הביא למצב בו היא תלויה באחרים לתפקוד היומיומי ולא יכולה לבצע פעולות פשוטות ביותר בעצמה. כמו כן נקבע כי יש לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה בקשיי הניידות, הצורך בכיסא גלגלים ושהייה במוסד סיעודי כל ימי חייה.