סתימות בשיניים אשר נוצרו בהן חורים עקב עששת הינן מן הטיפולים הדנטליים השכיחים ביותר. פעולה שגרתית לפני סתימת החורים הינה מתן זריקת הרדמה על מנת שהמטופל לא יחוש בכאבים במהלך הטיפול. נשאלת השאלה, האם רופאי שיניים חייבים להזהיר את המטופלים שקיים סיכון נדיר כי זריקת ההרדמה עלולה לגרום לנזק עצבי קבוע? האם אי יידוע מטופל ע"י הרופא בדבר סיכון כזה מהווה רשלנות רפואית או פגיעה באוטונומיה.
הרופא המטפל לא יידע את הטופל בהשלכות של זריקת ההרדמה
בית המשפט השלום קבע כי רופא שיניים אשר לא יידע מטופל כי זריקת הרדמה מקומית לפני סתימה עלולה להוביל לנזק נדיר של פגיעה עצבית קבועה, הפר את חובת הגילוי והתרשל. עם זאת במקרה זה לא הוכחה רשלנות רפואית של רופא השיניים, שכן נפסק כי המטופל היה בוחר לעבור את הטיפול גם לו ידע אודות הסיכוי הנדיר לנזק, ומשכך לא נמצא קשר סיבתי בין אי הגילוי לנזק. יחד עם זאת פסק בית המשפט כי באי הגילוי פגע הרופא באוטונומיה של המטופל. החלטה זו שונתה בערעור למחוזי אשר פסק כי על רופא לא מוטלת החובה ליידע את מטופליו בדבר אפשרות כזו בהיותה נדירה מאוד, ולכן לא הייתה הפרה של חובת הגילוי, התרשלות או פגיעה באוטונומיה.
מעשה באדם מר בולגנים אשר הגיע לטיפול שיניים אצל רופא שיניים בשל שבר שנוצר בשן תחתונה. הרופא המליץ על ביצוע סתימה. לטענת מר בולגנים, בעת ביצוע זריקת ההרדמה המקומית בפיו ענה הנתבע לשיחת טלפון והמשיך בהזרקה בעוד הוא משוחח בטלפון. לטענתו, חש במהלך הזריקה כאבים חזקים חריגים אשר דמו לזרם חשמלי. מר בולגנים פנה לנתבע בבוקר יום המחרת עקב תחושת רדימות בפה שלא חלפה, והלה הפנה אותו למרפאת פה ולסת של בית החולים רמב"ם. במרפאה איבחנו כי נגרמה לו פגיעה עצבית קבועה, שהקנתה לו נכות צמיתה בפנים.
המטופל הגיש הגיש תביעה בגין רשלנות רפואית
מר בולגנים הגיש לבית משפט השלום בחיפה תביעת רשלנות רפואית נגד רופא השיניים, המרכז הרפואי בו עבד וחברת הביטוח לפיה, הרופא נהג בחוסר זהירות כיוון ששוחח בטלפון בעת ההזרקה. עוד טען כי הייתה התרשלות בטכניקה המסוימת בה נקט הרופא להזרקה, וצירף חוות דעת רפואית לתמוך בטענה זו. לבסוף טען התובע כי למרות שהיו קיימות אפשרויות טיפול אחרות פחות מסוכנות, הרופא לא מסר לו מידע אודותיהן, וכן לא יידע אותו על דרכי הרדמה אחרות ועל והסיכונים הטמונים בהרדמה מקומית בכלל.
מנגד הכחישו הנתבעים את המיוחס להם. רופא השיניים הכחיש כי שוחח בטלפון בעת ההזרקה וטען כי מעולם לא נהג כך. לעניין שאלת טכניקת ההזרקה צירפו הנתבעים חוות דעת נגדית מטעמם, לפיה, ביצוע הרדמה מקומית בדרך שנבחרה "בלוק מנדיבולרי" הינו הכרחי בביצוע סתימת שבר בשן דנן. לפי חוות הדעת, הרדמה מקומית כמתואר הינה הליך שכיח ובטוח, כשלמעשה לא קיימת דרך שונה לביצוע הטיפול.
בית המשפט דחה את טענת התובע כי התקיימה רשלנות רפואית אשר נבעה מהתנהגות שאינה זהירה או מקובלת מצד רופא השיניים במהלך הזרקת חומר ההרדמה. בית המשפט לא קיבל את גרסת התובע כי הרופא שוחח בטלפון במהלך הטיפול, וטען כי לא עמד בנטל להוכיח גרסה זו. בנוסף קיבל בית המשפט את דעתו של המומחה מטעם הנתבעים אשר קבע כי הרדמה מקומית הינה הליך מאוד נפוץ ובלתי מסוכן, וכי לא קיימת דרך שונה לביצוע הסתימה בלעדיה, כאשר הנזק שנגרם אינו מהווה רשלנות רפואית כי אם סיבוך שהינו נדיר. בית המשפט דחה אף את טענת התובע כי היו קיימות דרכים פחות מסוכנות לתיקון השן, וכי אלו לא הובאו לידיעתו.
פסק דינו של המשפט האם אכן מדובר ברשלנות ?
עם זאת קיבל בית המשפט את טענת התובע כי היה על הרופא להסביר את הסיכונים הטמונים בהרדמה מקומית, גם אם הם נדירים. בית המשפט ציין שכפי שיש לידע מטופל בדבר סיכונים שכיחים הטמונים בהרדמה כך יש ליידעו על אודות סיכונים נדירים אשר הינם חמורים ביותר ועשויים להשפיע לנצח על חייו, וזאת כדי שיוכל לקבל החלטה מושכלת. בית המשפט הוסיף כי הסבר בנוגע לפגיעה עצבית זמנית ניתן בכל מקרה, לכן הסבר נוסף על פגיעה קבועה נדירה לא יצור הכבדה רבה על רופא השיניים. עם זאת קבע בית המשפט כי לא מתקיים קשר סיבתי בין הפרה זו של חובת הגילוי לבין הנזק, שכן סביר להניח כי המטופל בהעדר דרך הרדמה אחרת היה בוחר בכל מקרה לעבור את הטיפול. בית המשפט העניק אם כן פיצוי לנפגע אך ורק בשל הפגיעה באוטונומיה עקב אי מסירת המידע.
הן התובע והן הנתבעים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה, כאשר כל צד טוען כי בית המשפט שגה בקביעות אשר לא היו רצויות לו.
בית המשפט המחוזי דחה לגמרי את ערעור התובע וקיבל את טענתם העיקרית של הנתבעים לעניין הפגיעה באוטונומיה של התובע. בית המשפט ציין כי החלופה היחידה במצב זה הייתה לתת הרדמה מקומית או לוותר כליל על הסתימה, ואין דרך לתת מידע אודות דרכי טיפול שטרם נוצרו. בית המשפט הדגיש אף שאין חובה להביא לידיעת מטופלים מידע אודות סיכונים רחוקים ונדירים כל כך כגון זה שבמקרה דנן, פגיעה עצבית קבועה בשל הרדמה. לכן לא הייתה הפרה של חובת הגילוי כלפיו, התרשלות או פגיעה באוטונומיה של התובע.
עא 2640-04-12 בנדל ואח' נ' בולגנים
עא 54445-03-12
ניתן ביום 11.11.12
תגובות אחרונות