admin
כאשר אנו תובעים בנושא רפואי או משיבים על טענות שהועלו נגדנו עלינו לתמוך את טענותינו בחוות דעת של מומחה רפואי. לעיתים בין המומחים של שני הצדדים יש פער גדול, ואז ביהמ"ש ממנה מומחה מטעמו. מטבע הדברים יש היכרויות וחברויות בין מומחים בתחום, ונשאלת השאלה האם יש בהיכרות מוקדמת כזו בין מומחה ביהמ"ש למומחה אחד הצדדים או בינו לנתבע כדי להפוך את חוות הדעת לבלתי אובייקטיבית. כמו כן נשאלה השאלה אם תיפסל חוות דעת של מומחה שהתייחס לנושאים החורגים מתחום סמכותו.
בית המשפט המחוזי בת"א קבע כי היכרות מוקדמת בין מומחה ביהמ"ש למומחה אחד הצדדים עשויה לפגום באובייקטיביות חוות הדעת, אך מהות הקשרים וההיכרות תקבע בנוגע לפסילתה. כמו כן קבע כי אכן חריגה מסמכות של מומחה רפואי בבית המשפט עשויה להביא לפסילת חוות דעתו, אך אם החלקים החורגים מתחום סמכותו לא קשורים לדברים שכתב בתחום סמכותו ולא משפיעים עליהם, לא תיפסל חוות הדעת, אלא ביהמ"ש יתייחס רק לחלקים הרלוונטיים.
במה התרשלו הרופאים?
בשנת 2000 התובע עבר מתוך בחירה מספר ניתוחי עיניים לשיפור הראייה. התובע טוען כי הניתוחים נעשו בהפרשי זמן הקטנים מהנדרש, וללא שנערכו לו בדיקות הכרחיות טרום הניתוח, וכתוצאה מכך לכושר ראייתו נגרם נזק בלתי הפיך. הוא תבע את הרופאים המנתחים והמרכז הרפואי בו בוצעו הניתוחים בטענה כי ניתוח העיניים היה רשלני והסב לו נזק ראייתי בלתי הפיך, וכן עקב כך שלא התריעו לפניו לפני הניתוח אודות סיכוני הניתוח האפשריים.
מדוע מינה ביהמ"ש מומחה מטעמו?
כל צד תמך את טענותיו במומחה רפואי. לנוכח הפער בין המומחים מינה ביהמ"ש מומחה מטעמו שהיה מקובל על שני הצדדים. המומחה היה אמור לבדוק על סמך מסמכים רלוונטיים שיספקו הצדדים את מצבו הרפואי הנוכחי של התובע ולבדוק האם מצבו הקודם השפיע על מצבו בהווה, והאם לאור עברו הרפואי ניתן להקטין את נכותו.
המומחה קבע לתובע נכות זמנית של 19.25% לשנה עקב ליקויים בכושר ראייתו וחוסר יכולת עיניו לדמוע. המומחה סבר בין היתר שבאמצעות טיפולים שונים ניתן יהיה לשפר את מצבו הרפואי, כולל השתלת קרניות. לדעתו אכן חלק מליקויי הראייה נובעים מהניתוח ומהטיפולים בעקבותיו, אך לא היה בטיפולים אלה כל רשלנות רפואית.
דבריו וטענותיו של התובע
התובע ביקש מביהמ"ש לפסול את חוות דעתו של המומחה הממונה מטעם ביהמ"ש. לטענתו, בחוות דעתו חרג המומחה מסמכותו כשהביע את דעתו אף בנושאים שלא נדרש, כמו בשאלת אחריות הנתבעים, וכשהכריע בין טענות המומחים של שני הצדדים. החריגה אף מתבטאת בכך שקבע למבקש נכות זמנית לשנה, תוך שהוא ממליץ שהמבקש יעבור טיפולים נוספים במהלכה.
כן טען המבקש כי המומחה שאמור להיות אובייקטיבי נוטה לכיוון מומחה הנתבעים עקב קשריו המקצועיים עם מומחה הנתבעים, ואף עקב היכרותו עם הרופא הנתבע. התובע לאור זאת ביקש במקרה זה לפסול את חוות הדעת עקב חוסר היכולת לריפוי הפגמים ע"י חוו"ד משלימה, ומבקש שביהמ"ש ימנה מומחה אחר אובייקטיבי ונטול השפעה.
דבר המתנגדים
מנגד מתנגדים הנתבעים לפסילת המומחה הרפואי בטענם כי התובע הגיש בקשה לפסילת המומחה רק לאחר שנוכח כי חוות הדעת אינה לטובתו, ולמעשה, לטענתם, הוא לא הצליח להוכיח כי במקרה זה יש נסיבות חריגות כאלה המצדיקות פסילת חוו"ד, והסותרות את החזקה שמומחה ביהמ"ש פועל ביושר ובנאמנות.
כן טענו כי אין רבב באובייקטיביות של מומחה ביהמ"ש, ואין כלל קשרים לא בינו לבין הרופא הנתבע ולא בינו לבין מומחה הנתבעים, ולמעשה הקשרים המקצועיים ביניהם הסתיימו כבר שבע שנים קודם לכן, ולא נמשכו מעבר לזמן זה. כן טענו כי אף אם חרג המומחה מסמכותו אין מקום לפסול את כל חוות הדעת, וניתן להסתמך על החלקים הרלוונטיים.
מה יקבעבית המשפט? האם הוא יפסוק לטובת התובע?
ביהמ"ש בדק אם יש במקרה שלפניו נסיבות המצדיקות סטייה מההלכה לפיה קיימת חזקה כי מומחה מטעם ביהמ"ש פועל ביושר ובנאמנות. ראשית בדק ביהמ"ש אם החריגה, שאין מחלוקת בין הצדדים שהיא קיימת, מצדיקה את פסילת כל חוות הדעת. ביהמ"ש קבע כי החריגה נפרדת מהתשובה לשאלה אותה נתבקש המומחה לבדוק ואינה יכולה להשפיע עליה, ולפיכך ביהמ"ש יכול להתייחס למה שנדרש מהמומחה ולהתעלם ממה שחרג המומחה ללא צורך לפסול את כול חוות דעתו, ולא יגרם בכך כל עיוות דין, כשבכל מקרה חוות הדעת היא רק ממצא שמונח לפני ביהמ"ש, וביהמ"ש הוא הפוסק בשאלות הרפואיות ולא המומחים.
ביהמ"ש אף דחה את טענות המבקש לפסילת חוות הדעת עקב קשרים בין מומחה ביהמ"ש למומחה המשיבים. ראשית, כיוון שהקשרים ביניהם הסתכמו בכתיבה משותפת של מאמרים והסתיימו כבר לפני שנים. כמו כן המבקש לא הגיש תצהיר בו הוא מציין כי הקשרים בין המומחה לבין מומחה הנתבעים לא היו ידועים לו עת הסכים למינויו.
ביהמ"ש אף קבע כי עד כה לא הוכח לפניו כי בין המומחה לרופא המנתח היו קשרים או שיתופי פעולה עסקיים או חבריים שאילו היו, אכן יכולים היו לפגום באובייקטיביות חוות הדעת.
לאור כל זאת דחה בית המשפט את הבקשה לפסול את חוות דעת מומחה ביהמ"ש וקבע כי היא מתקבלת, אך ההתייחסות תהיה רק לאותם חלקים רלוונטיים לנדרש בכתב מינויו של המומחה.
בש"א 5593/09 (תא) פ.א נ' המרכז לבריאות העין ואח'
ניתן ביום 11.5.09
תגובות אחרונות